גאון יעקב עירובין רלה

כי החי דרבינא קמי' דרב אשי בכה"ג שרי משום דאיכא חלול השם אין חולקין כבוד לרב וכן אמר הרמב"ם ברואה שעובר עבירה:

דף סג אסיק הרא"ש בפ"ק דסנהדרין תלמיד גמור תוך ג' פרסאות חייב מיתה חוץ לג' פרסאות אסור תלמיד חבר תוך ג' פרסאות אסור חוץ לג' פרסאות מותר והיינו דתוס' דהכא וברייתא דתלמיד אל יורה אא"כ רחוק ג' פרסאות בתלמיד חבר ובתו ספות סנהדרין לא ניחא להו בהא מדקתני כמחנה ישראל והתם לא הוה תלמיד חבר אלא מוקמי לה בנטל רשות ולהרא"ש ותוס' דהכא קאמר אפי' בתלמיד חבר לא הקילו יותר מבמחנה ישראל והרמב"ם (פ"ה מה' ת"ת ה' ב' ג') אמר חוץ לג' פרסאות אם שאל לו דבר הלכה מותר להשיבו אבל לקבוע עצמו להוראה ול הורות לכל שואל אפי' הוא בסוף העולם ורבו בסוף העולם אסור אא"כ נטל רשות מרבו תרגמא הר"י קאר"ו אליבי' קסבר חרתא דארגיז רחוק מג' פרסאות מרב הונא ורב חסדא הוה ורב המנונא בשני דרב הונא לא אורי להיות שם ראש ללמד ולהורות וברייתא דשרי ברחוק ג' פרסאות באקראי בעלמא. ואמר הר"י קאר"ו בטור יורה דעה (סי' רמ"ב) ונראה מדברי הרמב"ם דתלמיד חבר אפי' בפניו מותר מדסיים אבל לא למד רוב חכמתו ממנו ה"ז תלמיד חבר ואינו חייב בכבודו בכל אלו הדברים אבל עומד מלפניו וקורע כו' וכן נראה דעת הרי"פ וכו' והשתא להרמב"ם תוך ג' פרסאות אפי' להשיב באקראי חייב מיתה וחוץ לג' פרסאות לקבוע להוראה אסור באקראי שרי ולא אמרן אלא בתלמיד שאינו חבר אבל בתלמיד חבר אפי' בפניו שרי ולהר"י קאר"ו אליבא דהרמב"ם אורי דרב חסדא לא דמי לאורי דרב המנונא דאורי דרב המנונא לקבוע להוראה הוה משום דתלמיד חבר דרב חסדא הוי ואורי דרב חסדא באקראי בעלמא הוה דרב חסדא מדלאו אורי ביעתא בכותחא אלמא לאו תלמיד חבר דרב הונא הוה דתלמיד חבר אפי' בפניו שרי ותלמיד דלאו חבר למיקבע הוראה אפי' בסוף העולם אסור הלכך איתחזיא לן דהרמב"ם לא מהא דרב המנונא שמיע לי' אלא מהא דרבי דפ"ק (דף ה) דסנהדרין דגזור תלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו והיינו דאמר הרמב"ם אא"כ נטל רשות כלישנא דקתני התם ושמעתין נמי דאסר שלא בפניו מגזירה דרבי הוא כדאמר הריטב"א משמי' דהראב"ד והא דתניא אא"כ רחוק ממנו ג' פרסאות כמחנה ישראל אפי' לאחר גזירה ולהשיב לשואל ממנו דגזירה לא הוה אלא לקבוע להורות כעובדא דאותו תלמיד והיינו דאמר ליה לרבי תנחום מהאי מתניתא דאפי' באקראי בעלמא דליכא גזירה דר' תוך ג' פרסאות אסו' מדינא ולא א"ל מגזר' דר' דאפי' ברחוק אסור וחרת' דארגיז תוך ג' פרסאות הוה ואורי למאן דשאיל מי ני' באקראי ובשני דרב הונא דלא הוה תלמיד חבר אפי' באקראי אסור. ובשני דרב חסדא דתלמיד חבר דילי' הוה אורי וכפרי חוץ לג' פרסאות הוה ואורי רב חסדא בו בשני דרב הונא באקראי דתלמיד גמור נמי שרי. והיינו דא"ל רבינא לרב אשי מדרב המנונא ולא א"ל מדרב חסדא:

הא דתהו רבנן דתוס' אדרשא דבני אהרון הא ממזבח הפנימי לא ירד אש תרין אי לאו האי דרשא לא הוה אמרינן להביא אש מן ההדיוט לקטורת אלא ה"א להביא מאש שלמעלה שעל מזבח החיצון לקטורת א"נ ה"א כשם שאש יורד משמים לאכול עולה וחלבים דמזבח החיצון כך תרד אש משמים על מזבח הפנימי לאכול הקטורת א"נ תצא אש ממזבח החיצון להיכל ותאכל שם ואי לאו דמייתי בני אהרון הו' הכי:

דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד הא דארש"י שהי' צריך לישאל דבר הלכה מאלעזר קשיא הא ושאל לו במשפט האורים כתיב ודבר הלכה לא שאילו מאורים ותומים כדאמרו במי שהוציאוהו בעובדא דקעילה אילימא אי שרי כו' וארש"י