גאון יעקב עירובין רלד

אוסר אלא דניחא לי' למירמי דמתניתין ועל כורחך לרש"י נמי מדקאמר אמר (מר) היה כדיר של בהמה והאנן תנן ולא קאמר אמר מר ואם יש שם ישראל אחד אוסר והאנן תנן מכלל דאי מסיפא אימא אוסר לגמרי ישראל אדנכרי ונכרי אדישראל אלא מרישא דקתני כדיר של בהמה משמע אפי' בדאיכא ישראל בהדי' ש"מ דסיפא נמי ישראל אוסר אדנכרי קאמר ולא נכרי אישראל ואית לן למימר טפי דכדיר משמע דלא אסר כלל אפי' ישראל אדנכרי כי קושי' ומשני רישא דמתניתא בדליתי' לנכרי ולא אתי ביומי' דבישראל גזרינן לר"מ משום היכא דאיתי' ובנכרי לא גזרינן משום דהוה כדיר של בהמה והיכא דאיתי' משום גזירה הוא דאסר הלכך היכא דליתי' ולא אתי' ביומי' לא גזרינן בי' כלל וכדיר דבהמה דלא אסרא ה"נ חצרו לא אסרא כלל ואע"ג דאיתנהו ישראלים דדיירי בה קא מערבי אהדדי ונכרי לא אסר עלי' והדר קתני מותר להכניס ולהוציא אפי' בדאיתנהו לנכרים וליכא ישראל בהדי' מותר להכניס ולהוציא מבתיהן לחצר ומחצר לבתיהן דאינהו בלא ישראל לא אסרי אהדדי ואם יש שם ישראל אחד ואיתנהו לנכרים אוסר נכרי אביתו דישראל וישראל אבתי' דנכרים משום שמא ילמד וראב"י אומר אינו אוסר שיהו ב' ישראלים כו' ורישא בדליתי' סיפא בדאיתי' ותלמודין דלא פריש סיפא בד עדתי' דכי מוקמת רישא דלא אסר בדליתי' ממילא שמעת לי' דסיפא דאסר בדאיתי' והא ידמשני שהוא כחצרו דמייתי רש"י תלמודין לא מייתי' לי' ואנן נמי לא מתנינן ליה ח דא אי הוה תני לה לא הוה משתמיט לה תלמודין דמייתי לכולה מתניתא והנך תלת מילי קא משתמיט להו ועוד דלא אשכחן בכולהי תלמודין איסורא בנכרי אלא משום שמא ילמד ממעשיו ואף מכללא דכולהי רבוותאי שמיע לן דלא ס"ל הא דרש"י דהרמב"ם דאמר כר' יוסי דאסר בנכרי לא אסר אלא היכא דאפשר לבא בשבת והרא"ש דאמר כר' יודא שרי בדליתי' לנכרי אפי' באפשר לבוא בשבת ואי כרש"י הא אמרינן הלכתא כראב"י וראב"י הא אסר אפילו היכא דלא אפשר לבוא וצריכנא לדחוקי דהלכתא כראב"י ולא לגמרי דאלו ראב"י אע"ג דליתי' ולא אתי ביומי' ואנן בדאיתא ס"ל כוותי' אבל בדליתי' לא ותו אי בדליתי' לית הלכתא כראב"י נימא הלכתא כר"מ דישראל אסר אדנכרי ואמרינן בהא כראב"י אלא כדאמרן דר"מ וראב"י בדאיתי' קמיפלגי ובדליתי' ולא אתי ביומי' דכ"ע לא אסרי אהדדי כלל:

בתוס' הלכה כשמואל דהלכה כדברי המיקל בעירוב ואביי דלא אמר ליה לרב יוסף משום דהל' כדברי המיקל בעירוב דראב"י יחיד במקום רבים הוא ורבנן דתוס' אפלוגתא דשמואל ור' יוחנן קאמרי מיהא הא דאמרי וקי"ל כותי' לגבי ר"י משמע דלריב"ל הלכה כראב"י משום דמיקל בעירוב:

לעולם קסבר דירה בלא בעלים לא שמה דירה ומאי דוחקי' לאוקמא דישראל משום גזירה ודירה בלא בעלים לא שמה דירה לימא שמה דירה וישראל מדינא אסיר ונכרי דכדיר של בהמה הוא כי איתי' גזירה שמא ילמד כי ליתי' ליכא גזירה תריץ דאי שמה דירה תו ליכא למיפלג בנכרי בין היכא דאיתי' להיכא דליתי' הואיל ובעלמא בלא בעלים שמה דירה ה"נ אע"ג דליכא שמא ילמד כי אסרינן בדאיתי' ממילא דליתי' נמי אסר:

כגון מגילת תענית פירש"י אלו ימים אסורין להתענות ואותבוהי רבנן דתוס' הא לאפרושי מאיסורא שפיר דמי אלא אוקמוה בימים המותרין ורש"י כבר פירשה להא דאפרושי מאיסורא כגון שראה תלמיד אדם רוצה לעבור עבירה ורבו שם ושותק מותר לתלמיד לגעור בו ואהא דבפניו אסור וחייב ארש"י והא דרבא לאו לאפרושי מאיסורא קאי אלא על הבא לשאול והכי מסתברא ל"ש התירא ול"ש איסורא אסור לתלמיד להורות במקום רבו ואם בא לשאול לימא ליה זיל לגבי רב' אלא היכא דחזי דבעי למיעבר ורבי' שתיה ועד דחזא רבי' ומחי בידי' אתי למיעבר