גאון יעקב עירובין רלב

כ"ד) ביד מי שאינו מודה במצות עירוב וכן פריש התם מתני' כותים וצדוקים שאינם מודים בעירוב וכן אמרי התם כולהי רבוותאי ביד כל מי שפינו מודה בעירוב אלא מחוורתא כהרמב"מ דאמר הכא (פ"ב מהל' עירוב הל' י"ו) אבל אם היו מן האפיקורסין שאין עובדין עכו"ם ואין מחללין שבת כגון צדוקין וביתוסין וכל הכופרים בתורה שבע"פ כללו ש"ד מי שאינו מודה במצות עירוב אין מערבין עמו לפי שאינו מודה בעירוב וכו' אבל מבטל הוא רשותו לישראל הכשר כ' וכן אם הי' ישראל א' כשר וזה הצדוקי בחצר ה"ז אוסר עליו ער שיבטל לו רשותו ולדידי' מתניתין ה"ק הדר עם הנכרי או עם מי שאינו מודה בעירוב כגון כותי וכל כיוצא בו שאינו מודה במצות עירוב ה"ז אוסר עליו ואינו מועיל לערב עמו מפני שכל אינו מודה במצות עירוב אינו במצות נתינתה ולא בשליחותה כדתנן בבכל מערבין השולח בידו אינו עירוב ותקנתא דידהו לא מיפרשא במתני' ואנן ידעינן לה מאמוראי דשמעתין דמנכרי שוכרין ואינו מודה מבטל רשותי' דאפי' צדוקי המשמר שבת בצינעא אמרינן מבטל רשותי' ולא מיבעיא דלאו צדוקי אלא במצות עירוב לא מודי וכותי נמי למ"ד גרי אמת מבטל רשותי' ראב"י אומר לעולם אינו אוסר אנכרי וכדאוקמינן בשמעתין דכ"ע לאו שמי' דירה וכו' אבל אינו מודה אפי' חד אוסר דשמי' דירה עד דמבטל רשותי':

רג"א מעשה כו' והוינן בה צדוקי מאן דכר שמי' דצדוקי לאו בכללא דאינו מודה בעירוב דהני בעירוב הוא דלא קא מודי ואיהו כופר בכולה תורה שבע"פ ואמרינן חסורי מחסרא וה"ק צדוקי כנכרי ושכירות בעי ואע"ג דמתני' לא קתני בנכרי שכירות הלכתא מיהא הכי הוא דנכרי בעי שכירות רג"א אינו כנכרי אלא הוא נכלל מי שאינו מודה בעירוב ומהני בי' ביטול רשות והלכתא כוותי' ואתו ר' אמי ור' אסי ועשאום לכותים כנכרים גמורים דבעי שכירות:

דף ס"ב:

ראב"י סבר כו' מדקאמר חד לא שכיח משכח הוא דלא שכיח הא איסורא ליכא דאי אסור ובדעבד ועביד וכי עביד רבנן תיקנתא אעבריין כי היכי דעבר אהך עבר נמי אהא ולא מיגר נמי מנכרי אלא ודאי איסורא ליכא והתנן ולא יתיחד עמהן מפני שחשודין על שפיכות דמים (ריש פ"ב דע"א) ש"מ כי אסור רבנן יחוד עם הנכרי בביתא חדא אבל בחצר חדא לא אסרי אלא דלא שכיח דדייר דמסתפי מיני':

והא דאצרכוה רבנן בתרי לראב"י ולר"מ אפי' בחד למיגר מיני' משום דגזור שמא ילמוד ממעשיו ונכרי לא מוגר ונפיק מיני' אפוכי מטרתא ל"ל ליגזור דלא למידר בהדי נכרי בחצרי' שמא ילמד ממעשיו משום דזימנין דדחיקא לי' טובא ועל כורחי' הוא דייר בהדי' ובכי האי גוונא לא אסרוה רבנן משום שמא ילמד ולמיסר היכא דלא דחיקא לי' ולמישרי היכא דדחיקא לי' לא נתנו חכמים דבריהן לשיעורין להכי תקינו רבנן דליפר נכרי עלי' בשבתא עד דאגיר מיני' רשותא ונכרי לא מוגר וכי לא דחיקא לי' כולי האי נפיק מיני' וכי דחיקא לי' טובא דייר ובדחיקא לי' הא מישרא שרי והא דקאמר ונכרי לא מוגר לאו דלא מוגר כלל דא"כ אגורי דתקינו רבנן ל"ל לתקן דנכרי אוסר מ"מ אלא זימנין דמטרח בי' ישראל טובא ומוגיר וכי לא דחיקא לי' טובא כולי האי לא טרח וכן אמר רש"י הטריחוהו והפסידוהו כו' כדי שיקשה בעיניו כו' ויצא:

ואמרי רבנן כו' אבע"א ה"ק וכ"ת כי גזור רבנן בנכרי דליסר מאי הוי סוף סוף לא גרע מישראל דאסר ומאי רויחא לי' כי נפיק מיני' ודייר בהדי ישראל לא נכרי כי תקינו בי' דליסר אין עירוב מועיל ולא ביטול רשות מועיל במקום נכרי לא עירוב מועיל דהא אינו מודה בעירוב ולא ביטול רשות דהא אינו משמר שבתו בפרהסיא וישראל נמי בכה"ג לא מהני ובעינן בי' שישכיר ונכרי