גאון יעקב עירובין רכח

וכן הרמב"ם אמר בהדיא אפילו נתן במקום שאינו מוקף דאמר לפיכך כשהוא מהלך ממקום עירובי' למחר אלפים אמה כנגד המדינה אינו מהלך במדינה אלא עד סוף מדתו וכו' והכי מסתברא דלא אשכחן דליהוי כד"א להלך כולה ולא לחוצה לה אלא בהוצאוהו חוץ לתחום דלית לי' אלפים כלל ובתוספתא פ"ג יתר על כן אמר ר' יודא אפי' החזירו חבירו מן הדרך ללין בעיר משכים והולך לתוך ביתו משמע כמהר"י והתם פרשינן ה:

חסורי מחסרא וה"ק לא מתני כיצד ורישא במודד סיפא בנותן וכאלו הוה מחסרא והוה קתני בד"א במודד וכן אמרו בירושלמי דלא מתני כיצד:

וסיפא דקתני ולמודד שאמרו אע"ג דתני לי' רישא קמ"ל לא מיבעיא חצי עיר אלא אפי' חצי מערה:

דף ס"א:

לרש"י מחומת גדר שלצד חמתן עד סוף חמתן אלפים הואי וכן מחומת חמתן שלצד גדר עד סוף גדר אלפים הואי ואי הוו תרוי' מיתקני למישוי להו כולה כד"א משחינן להו מהך גיסא דביני' אלא דגדר איתקן כהלכת' וכולה חדא ומשחינן לה מהך גיסא דכנגד חמתן ומהלכין עד סוף חמתן דבתוך אלפים הואי וחמתן לא איתקן כהלכתי' ומשחינן לה מפתח בתיהן וביתי' דבסוף העיר אישלמא לי' אלפים בחומה דגדר ומהדרי ר' יוסף ור' ספרא לאשכוחי במאי איתקן גדר טפי מחמתן רב יוסף אמר גדר עבוד דקה וכולה חדא הלכך משחינן להו מחומתה דלהך גיסא דחמתן ואזלא עד סוף חמתן דבתחומה היא חמתן לא עבוד דקה ומשחינן לכל חד מביתי' יביתי' דבסוף אזיל עד חומה דגדר ורב ספרא אמר חמתן עיר העשוי' כקשת הוה ובין ראשי' ד' אלפים דבני קשת מקשת משחינן להו ואזיל אלפים עד חומה דגדר אבל גדר עיר מעליא הואי ומשחינן מקומה עד הקשת ורב דימי בר"ח אמר תרוי' איתקני כהלכתא אלא גדר גדלה וחמתן קטנה ואישלמא אלפים דחמתן בחצי גדר לכ"ת קשיא היינו עיר גדולה ועיר קטנה דגדר כלתה מדתה לסוף חמתן וחמתן לא מטיא לקשת:

ב בעיר חרבה נותן עירובו חמיר מעבורה של עיר דמתעברת עם העיר ואם נתן בה עירובו לא הוי' כד"א ובמערה שיש בה דיורין עבר חמיר דעיר חרבה עיר לא הוי' טפל לעיר (הוי') במערה בעירוב מערה לעצמה חשיבא כד"א לעברה עם העיר בנין ע"ג קרקע דומיא דהעיר בעינן והאי תחת הקרקע הוא:

אינה ראוי' לדירה פי' ה"ר יונתן שנפלו קצת מחומותי' ומתירא אדם ללון בתוכה אבל אם היתה בריאה אע"פ שהיא חרבה מאדם אמרינן כולה כד"א מדבריו משמע אפילו לר"א חלוק מניח עירובו משובת דאלו בשובת אע"פ שאין ראוי לדירה כלל כתל ונקע וקמה קצירה ושיבולות מקיפות אותה כולה כד"א ואלו במניח עירובו אם נפלו קצת מחומותי' שאינה בריאה ומתירא אדם ללון בתוכה אע"פ שרה"י היא שנשארו מחיצות יו"ד אין לו ד"א ולא מיבעיא תל ונקע דלא חזיא לדירה כלל ואף הרמב"מ אמר עיר חרבה או מערה הראוי' לדיורין וגבי שובת אמר (פ' כ"ו מהל' שבת הל' ד') מי ששבת בדיר כו' או במערה וכיוצא בהן מרה"י מהלך את כולה כו' ואלו ראוי' לדיורין לא קאמר וקשיא אלא הא דאותבי' לר"א משבת בעיר או במערה לימא עיר דומיא דמערה דחרבה ואינה ראוי' לדירה כמערה דמתני' וכמערת צדקי' דהשתא חריבה ולא חזיא לדירה שבת אין אבל הניח לא אלא דה"ר יונתן ודהרמב"ם לאו דוקא ולא קאתי אלא לאפוקי דלית לה מחיצות יו"ד ולא הוה רה"י וכדא' רש"י שאינה ראויה לדירה שנפלו מחיצותי' שנפלו לגמרי משמע ולא אשתייר בה מחיצות יו"ד והשתא לר"א שובת ומניח דמיין אהדדי וכל היכא דמניח לא הוי' כולה כד"א שבת נמי לא הוי כד"א והיינו דאותבי' מדתניא שבת אין מניח לא. ואלא הא דתנן אימתי בזמן שאין בה דיורין מאי איריא נותן אפילו שובת נמי אה"נ ר"ע סבר אפילו ביש בה דיורין קאמר אי