גאון יעקב עירובין רכה

אחד בחצר אחד ובי תיבנא לא מדכרי שמי' והרב בעל הטורים אמר אפי' בית הבקר ובית התבן וקבעי בש"ע ולדידי' חצר גריעא מבי תיבנא:

כעין חדשה מהו. פירש"י עיר קטנה של נ' דיורין ואינה סמוכה לגדולה. ואע"ג דרש"י הוא דאמר עיר של רבים ס' רבוא בוקעין בה הכא בקטנה דאית בה שווקין דבקעי בה ס' רבוא מסביבותי' והרא"ש אמר עיר של רבים שנתמעטה ועמדה על נ' דיורין והרז"ה והריטב"א משמי' דרש"י דאמרי תרוי' קטנה הסמוכה לגדולה קמיבעיא לי' אי גדולה נעשית שיור לקטנה ומערבין קטנה כולה לעצמה ואינהי נוסחא אחרית הו"ל בשמעתין ולכולהי הכת' כמיקל והריא"ף והרמב"מ והרשב"א דלא מייתי הא דעיר קטנה והא דנתמעטה אלא הרמב"מ אמר אלו המשתתפין מותרין בכולה חוץ מאותו מקום ששיירו והנשארים מותרין במקומן ואסורין בשאר כל המדינה וכן אמר הרשב"א אלמא כהרז"ה והריטב"א ס"ל והלכה כדברי המיקל והא דנתמעטה ודקטנה ליתא:

רבותינו בעלי התוס' אמרו הלכה כר"ש וכולהי רבוותאי אמרו הלכה כר' יצחק:

מתני' הא דאמר רש"י לביתו לדין ביתו לעירובו לדין עירובו דלביתו מויש מצי אזיל ע"י עירובו כיון דאית לי' מעירובי' אלפים לכל רוח ביתו בתוך אלפים הוא וכן עירובי' באלפים דבית' הוא ועוד רבותא קמ"ל דמותר לביתו ולאלפים דידי' ולעירובו וחלפים דידי':

הא דאמר רש"י דמסתמא בביתו ניחא לי' למוקני בשאין עירובי' וכה"ג פרישו רבנן דתוס' במי שהוצאוהו אמתני' דהי' מכיר אילן או גדר ולאו טעמא דיקא הוא דבדרך נמי ניחא לי' דליקני בדוכתי' אי לא קני עירוב ולא ליהוי סגיר בד"א אלא ביתו היינו טעמא דביתו ממילא קני לי' ולא מיעקר שביתתו עד דקני במקום עירובי' וכל דלא קני התם ממילא קם בביתו ולא מיבעיא לרבנן דר' יוחנן בן נורי דאמרי ישן בדרך לא קני ואין לו אלא ד"א בדרך לא קני ממילא בדוכתי' אלא אפילו לריב"נ דאמר ישן בדרך וחפצי הפקר ממילא קני בדוכתי' הנ"מ היכא דלא אמר ולא עביד מידי אבל היכא דע רב או דאמר שביתתי באילן לא קני אבל בביתו אלים קניני' ולא פקעי עד דקני במקום עירובי' ולביתו יתר מיכן. ה"ה לביתו נמי אלפים מותר לעירובי' ואסור לביתו דהא קני לי' עירובי' ואיידי דתנא רישא לעירובי' יתר מיכן תני נמי סיפא יתר מיכן וכולהי בבא דלא צריכא היא ולא תני לה אלא איידי דרישא:

ב:

גמרא. והתניא ה"ה דאיכא למירמי מתני' דלמודד שאמרו כו' אלא רמי ברייתא דתני בהדיא דמפסיד כל העיר:

משתכר אותו אמה ומפסיד כו' וקשיא כיון דאמר רבא הנותן עירובו יש לו ד"א כמאן דמנח עירובי' בכולהי ד"א דמי כדאמר רבא אמתני' דנתגלגל חוץ לתחום ל"ש אלא חוץ לד"א אבל בתוך ד"א כנתגלגל בתוך התחום דמי ולר' יודא דאמר לאיזו רוח שירצה ילך מצי לברורי לי' ד"א לצד העיר ולר"א דאמר והוא באמצעין אית לי' חדא גרמידא בעיבורה של עיר והוה כמאן דמנח עירובי' ועיבורה של העיר ונותן עירובי' בעיר כל העיר כד"א ונהי דלא אמרינן לא עשה ולא כלום אע"ג דד"א דידי' מיבלע בעבורה של העיר כיון דבעירובי' קני שביתה התם מהתם יהבינן לי' אלפים אלא הא דלא הבינן לי' אלא חצי העיר אמאי הא מקצת עירובי'