גאון יעקב עירובין כא

מבוי ד"ח הכא בד"ט סגי כדי מקום ובהא קמיפלגי דהכא הא משום חורי מבוי הוא דשרינן לה כדבעינן למימר קמן ור' אחא סבר חורין לא מצטרפי למשך מבוי וכיון דכל פחות מיו"ד לאו מחיצה הוא אי חקק בה פחות מד"א ליכא משך מבוי אלא חקק בו ד"א כדי מבוי ואידך חורי מבוי הוא. ור' יוסי סבר חורין מצטרפין למשך ואי איכא משכו בהדי חורין מבוי קרינן לי' הלכך חוקק בו ד"ט כדי מקום דהו"ל רה"י ואידך חורי רה"י הוא וכיון דהוי רה"י דאורייתא. לגבי משך מבוי דאמרו רבנן חורין מצטרפין ומשלימין לשיעורא ורב יוסף כר' יוסי ס"ל והיינו דאמר ש"מ משך מבוי בד"א והכא אמר ד"ט וטפי מתחזיא לן דהכא מדדחיק נפשי' לאוקמא לדרב יוסף מכלל דס"ל לתלמודא דטעמי' דרב יוסף משום דקסבר משך מבוי ד"ט אלא דסוגיין דהכא מקמי דשמענא לרב יוסף דאמר אדרב הונא דלחי המושך ש"מ משך מבוי ד"א וכדאמר הראב"י דאביי דלא דייק מדרב יוסף גופי דאכתי לא שמיע לי' להא דרב יוסף ה"נ אמרינן אנן דכולהי סוגיין מקמי דשמענא לדרב יוסף דהתם ואוקמוה לדר"י משום דקסבר משך מבוי ד"ט והא דרב הונא לאפוקי מתורת לחי וכי אמרינן בפירקין דא"ל אביי לרב יוסף את אמרת ניהלן אדרב הונא דלחי המושך ש"מ תלת כו' וש"מ משך מבוי בד' אמות לא ס"ל כההיא סוגיא דהכא דדחיק ומוקי לדרב יוסף אלא דלא תליא הא בהא ומודי רב יוסף דמשך מבוי בד"א ומ"מ בחוקק בד"ט סגי כר"י דירושלמי והלכתא כוותי' דרבי' דאביי הוא וכה"ג אשכחן להר"י קארו בשמעתא דמפיס עם בניו ובני ביתו דפ' שואל בשבת דתרגמא אליבא דהרי"אפ בסוגיא דשואל כרב ס"ל ומחסר למתניתי' ובדוכתי' בב"מ דאמרינן עלה דרב ולא היא דלמא אתי לסרוכי אידחייא לסוגיא דשבת ומוקמינן למתני' דשואל במנות שוות וכה"ג אמר הרז"ה בשמעתא דאמת העוברת בין החלונות בכיצד משתתפין פ"ז דסוגיא דהתם מקמי דאסיק אדעת' מתניתא דהמוצא תפילין כו' וטובא אשכחן סוגיות חלוקות בתלמודא והשתא לא צריכנא לאפלוגי בין לחי המושך ללחי הבולט ול"צ למי' דר' יוסף אליב' דרב הונ' קאמ' ולי' לא ס"ל ולא דחינן הלכת' דרב מקמי תלמיד ול"צ למימר דירושלמי ודבבלי פליגי אהדדי והשתא הלכתא כרב יוסף בתרווייהו בגבו' טפח ובפחות ד"ט ומשך מבוי בד"א כרב דבתים וחצרות וכתרתי דרב הונא:

עד כאן לא פליגי ר' יוסף ואביי אלא באורך החקק אבל ברוחב החקק דכ"ע בד' טפחים דבציר מד' לאו מקום הוא למחיצות ובד' טפחים סגי דרוחב המבוי וודאי ד"ט סגי לי' ואע"ג דמבוי רויח טובא ולא מטי חקק לדופן דארכו מי ניחא דבד"ס למר ובד"א למר הא לא מטיא לדופן האמצעי לאו משום דדמיא לבית שאין תוכו יו"ד דפ"ק דשבת (ד' ז' ע"ב) דאין מטלטלין בו אלא בד' ואמר אביי אם חקק בו ד"ט על ד"ט מותר לטלטל בכולו דאידך הו"ל חורי רה"י ה"נ כי אית בי' בחחק שיעור מבוי אידך הו"ל חורי מבוי רחבו נמי אידך חורי מבוי הוא ולמ"ד הלכתא כאביי חוקק בו ד"א אורך על ד"ט רוחב ולא דמי לגבוה מך' ובא למעטו דצריך למעטו עד הכותל כשיעור הקורה התם משום הכירא ולמעלה מך' לא שלטא עינא והכירא כל שיעור הקורה בעינן. הכא משום דליכא מחיצות וכי איכא מחיצות לשיעור מבוי אידך חורי מבוי הוא וחומר בפחות מעשרה תבגבו' מך' באורך וחומר בגבוה מך' ברוחב אבל הרא"ש אמר חוקק בו ד"א לתוך אורך המבוי לרוחב כל המבוי וכן אמר ברי' הרב בטל הטורים ד"א ע"פ כל רחבו וכותי' מסתברא מדלא פריש בי' תלמודא מידי:

והיינו טעמא דבית רה"י מעליא הוא בד' מחיצות ואידך חורי רה"י הוא ומבוי נמי ארכו אע"ג דלא מטיא לדופן האמצעי מחקק ולהלן חורי מבוי הוא אבל רחבו דפרוץ במלואו וקורה הוא דמשוי לי' לפתחא ואנן הא מקורה למטה חללי' עשרה בעינן כדאמרינן אהא דחלל מבוי תנן אף למטה חללי' יו"ד