גאון יעקב עירובין רד

מפיבושת שהי' מבייש פני אביו [כן הוא בהכ"י וצ"ל פני דוד] בהלכה והיינו דאמר הכא נתיעץ במכתיר נטל רשות מקיסר וקיסר קרי לי' מכתיר דבדידי' להכתיר ולהמשיל למאן דבעי וכדקרינן רשות דיהיב רשותא והנגיב כדכתיב ארץ הנגב נתתני ומתרגמינן ארעא דלא עבדא פירי ה"נ הנגיב למפיבושת מפי בושת אלו מינין דהוו:

מביישי פני חכמים ור' אבהו הנגיבם דלא לעבדי פירי:

דף נ"ד:

הכי מתנינן א"ת למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. דמוצא בלא יו"ד הוא לשון מציאה ומוציא ביו"ד הוא ל' הוצאה וקנסיב להאי קרא אתוריך חיי ואתקיים ביך לא נסיב א"נ הא בהא תליא כדתנן כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו כו' הא אינו חייב עד שישב ויסירם מלבו אלמא יושב ומסירם מלבו חייב מיתה וה"נ שונה בלחש כמסירה מלבו דמי דהו"ל למיפתח פומי' ולא שכח. והיינו דכתיב חיים הם למוצאיהם בפה הא אינו מוציאם בפה חייב מיתה דגרם לנפשי' דלשתכחי מיני':

לעשבי השדה שאין מוליד להם הללו נוצצין מעצמן והללו נובלין מעצמן לא בכח אב ואם וכן בני אדם אף שיש להן אב ואם כ"א יש לו מזל לעצמו או לפי מעשיו מעשיו יפרנסוהו מעשיו ירעיבוהו. וכדתנן שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי:

כי לוית חן הם. ואדרך קאי דצריך לחן דלא לאזוקי לי' מאן דאשכחי' כדתקינו רבנן בתפילת הדרך ותתננו לחן ולחסד וכו':

ר' זירא אמר מהכא. לרש"י אינו ענין למה שלמעלה דאנן דלא למיגרס בלחישה קיימינן אלא במענה פיו כמו בדבור פיו ודכוותי' טובא בקראי דפתח בויען:

ונראה ואינו נראה לרש"י קשיא הא האי וענקים אתורה קאי דאיהי הויא ענקים לגרגרותיך ונראה ואינו נראה את"ח קאי דאיהו לא לתחזי בשוקא אלא כדאמרינן בעלמא אם ראית דור שהתורה חביבה עלי' ואמרינן בשעת המכנסים פזר בשעת המפזרים כנס ואמרינן תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה עליו נאמר כי רבים חללים הפילה ותלמיד שהגיע ואינו מורה נאמר ועצומים כל הרוגי' בפני רבו וכדאמר דוד בלבי צפנת אמרתיך ואוקימנא לפני רבו בריש הדר אלמא עת לפזר דברי תורה ולהשמיעה לרבים ועת לכנס להטמינה ולהצפינה והיינו דכתיב ענקים ד"ת הן ענקים לך שפעמים אתה צריך להראותן ופעמים לכסותן וקאמר אם אדם משים עצמו כענק זה כו' ונראה לפעמים לחכם ולמורה ופעמים אינו נראה ונחבא:

ב רע"א מנין שחייב וכו' ר"א ודאי מודי לר"ע דמחייב לשנות עד דגמיר ושגר בפומי' אלא ר"א היכא דגמיר ושגר בפומי' בזימנא חדא או בתרין זימני קאמר דמחייב למיגמרי' ד' זימני כי היכי דלידכר וק"ו מאהרן דודאי גמירי בזימנא חדא ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דר"א בדגמיר ושגור בפומי' ודר"ע בדלא גמר ושגר בפומי' ונ"מ להלכה דהלכתא כתרוי':

תנו לו זו וזו ואלא הא דשאלו מיני' מעקרא היינו למיבדק לי' מאי קא מהדר דהא דשאילו או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי לאו עלי' דידי' שאילו דאי לא יזכה לעלמא דאתי' מאי אהני לי' ד' מאה שני בעלמא דין אלא אדרי' הוא דשאילו מיני' ניחא לי' דליספי לי' ד' מאה שני ודין פירי נינהו דהא ד"ת מדברים שאוכלין פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב או דיזכו נמי דר' בגיני' לעלמא דאתי ואהדר ניחא לי' דניזכי דרי' מד' מאה שני דידי' ובשכר תשובתו א"ל הקב"ה תנו לו זו וזו וכדאשכחן בשלמה דשאיל קב"ה מיני' מה אתן לך הדר אהדר לי' קב"ה יען אחר שאלת