גאון יעקב עירובין קצט

שלא התירו לעשיר אלא למהלך בדרך. והשתא העני מ"מ מותר והעשיר אם הוא בדרך ומתניתין דקתני לר' מאיר אין לנו אלא עני לא תקשי אדתניא לר"מ א' עני וא' עשיר דתנא דמתני' למהלך בדרך עני קרי לי' ללישנא קמא מהלך בדרך דוקא וללישנא בתרא עני ממש. או עשיר מהלך בדרך קרי להו עני ותנא ברא עני ממש ועשיר ממש קתני מיהא מסתברא טפי דתוספתא חסורי מחסרא וה"ק אחד עני וא' עשיר מערבין בפת ולא יצא עשיר וכו' וכדאייתוה הכא בשמעתן:

ואנן לא אתבררא לן שפיר בהרשב"א והריטב"א אי אית לי' פת כיון דאחשיך התם למה אקילו גבי' מאי איכפת לי' אי מנח לפת' התם במקומו ולאורתא אכיל לי' ולרבותינו בעלי התוס' נמי כי אזיל לערב ולשבות ברגליו אפי' דלא למיהדר לבית' מאי איכפת לי' אי שקיל עירובי' בהדי' ולהרמב"נ לא תיקשי כדבעינא למימר קמן:

והא דאמרינן אבל במקום פלוני ד"ה עני אין עשיר לא בבית' אית לן לאפלוגי בין עני לעשיר דעני דלית לי' פתא לא מטרחינן לי' למיפק להתם אבל עשיר דאית לי' פתא הא מני לשדורי ביד אחר אבל בדרך אי תימא דמטרחינן לי' למיזל להתם ומתני' חשכה לו דוקא קתני ליכא לאפלוגי אלא בין מקום רחוק לקרוב היכא דמסגי קלי קלי מצי אזיל לא קני ואפי' עני דהא ברגליו מצי אזיל ולערב והיכא דקלי קלי לא מצי אזיל אפילו עשיר קני כיון דלא מצי אזיל פתי' היכי מצי לאנוחי'. ואי תימא דבדרך נמי לא מטרחינן לי' למיזל וחשכה לאו דוקא אפי' עשיר ומצי אזיל קני מסתברא הא דקאמר עני אין עשיר לא אביתו ובדרך מ"א עני קרינן לי' דלא מצי לשדורי בהדיא פתי' והו"ל כעני דלא מצי לשדורי משום דלית לי' פתא האי נמי הא לא מצי לשדורי דלית לי' שליחא ולדידי' לא מטרחינן ליה והיינו דאמרינן בשמעתין איהו כיון דנפק לי' לאורחא הו"ל עני הואיל ונפיק שלא על מנת לערב הו"ל כמאן דהואי באורחא ולית לי' שלוחא ולא מטרחינן לי' למיפק להתם ואע"ג דאית לי' פתא כיון דאיהו לא נפיק פת' היכי מטיא להת' וכהרשב"א דאמר שלא על מנת לערב בעינן ואע"ג דאית ליה פתא. ואבע"א אפילו תימא כהרמב"ן דאזיל ע"מ לערב וכי שאני לן בין עני לעשיר בביתי' דעשיר הואיל ואפשר ליה לשדורי בפתא לא קני במקום פלוני אבל האי דאזיל מביתיה לערב במקומו ברגליו אע"ג דעשיר היא בהתירא אזיל דעיקר עירוב ברגל ולר' מאיר נמי הא אזיל בפת לערובי התם וכי נפיק ובאורחיה הוא דאהדרי ליה באורחי' הו"ל כעני דהתם תו לית ליה שלוחא לערב בפת. ומסתברא אפי' בביתי' כי לית ליה שלוחא ומכיר מצי אמר שביתתי במקום פלוני ואע"ג דמלישנא דרש"י גבי עני' כפר שיחין משמע דלר"מ בעשיר אע"ג דלית ליה שלוחא לא מצי אמר במקומי וה"נ לר' יודא במקום פלוני שאני במקומי לר"מ כיון דאזיל לערב ברגליו הו"ל למישקל פתא בהדי' אבל במקום פלוני לר"י כי לית ליה שלוחא לא מטרחינן ליה למיזל להתם. והרמב"ם (פ"ז מהלכות עירובין) דאמר בד"א בעני או ברחוק כגון כו' אבל אם לא היה עני ולא רחוק כו' לא ידענא דמשמע עני אפי' בקרוב ואמאי נהי דלית ליה פתא ברגליו הא מצי אזיל ומערב דאנן הא קי"ל כר"י דעקר עירוב ברגל. וכ"ת לא מטרחינן ליה א"ה אפילו עשיר נמי בלא רחוק אמאי לא. ותו הא אמר רב הונא כיון דנפיק לאורחא הו"ל עני ואפי' עשיר נמי. והרמב"ם נמי מנפיק לאורחא קסליק ואיהו גופי' קבע להא דרב הונא בהאי פירקין. ובירושלמי אמרו אע"ג דר' יודא אמר עיקר עירוב ברגליו ובלבד שלא ישב לו בתוך ביתו ויאמר תיקני לי שביתה במקום פלוני אלא יצא לו חוץ לתחום ויאמר תקנה לי שביתה במקום הזה וממתין שם עד שחשיכה וחוזר ובא לעירו ותני כן מעשה במשפחות בית כו' שהיו מחלקין בגרוגרות כו' והיו עניי שיחין יוצאין ומערבין ברגליהן וממתינים שם עד שתחשך ולמחר היו נכנסין ואוכלין שם וחוזרין