גאון יעקב עירובין קצח

מאי נ"מ האי תנא דבי ר"י. מדרב חסדא גופא הו"מ מקשי דילפינן ממקומו ממקום דלא עדיף מחוץ וחוצה אלא דעדיפא מינה אקשי דאפילו ושב ובא דלא דמי כלל מהדדי ילפינן ותו דהתם קתני בהדיא זו היא שיבה זו היא ביאה:

לזה אתה נותן פאות וכו'. מדלא לישתמט תנא לאיתויי דר"ח בן אנטיגנוס אד"א מכלל דבד"א מודו דמרובעות בעינן. דזה לא ממעיט אלא אלפים דתחום שבת דבאלפים דמגרשין קאי כדכתיב זה יהי' להם מגרשי הלוים. אבל בד"א לא קמיירי וד"א דכ"מ הלכתא גמירי לה דמרובעין ומדאהדרי לי' לרבא אעמוד לאו היינו דרב חנניא ש"מ לרבנן האי זה אד"א נמי קאי והיינו משום דלרבנן דאמרי לאיתויי קאתי דשובת שבת נמי מרובעין בעינן אאלפים לא צריך קרא דכי גמרינן ג"ש הכולה מילתא דמגרשין גמרינן וכדאקשינן לרב חנניא אי אית לי' ג"ש פיאות כתיבן וקרא כי איצטריך אד"א הוא דאיצטריך:

עד שיעביר הן ואלכסונן פליגי בה רבנן ומסתברא מדאמרינן בכולהי תלמודא אלפים אמה ולא אמרינן אלפים ות"ת ופיאות מערי הלוים גמרינן דמרובעות הואי ותנן נמי מרובעות ואמרינן בכולהי תלמודא רה"י הוא ד' על ד' ולא אמרינן ויו נכי תרי חומשי אלא בכורת עגולה ואמרינן המעביר מתחילת ד' לסוף ד' ותנן הזורק ד"א ולא וי"ו נכי תרי חומשי הלכך בכולהי שיעורא דאתמר בהו דוקא לא פחות ולא יותר אלא דמרובעות בעינן ומעביר וזורק נמי בד"א קמיחייבי ורב אחא ב"ר יעקב קאמר עד שיעביר הן ואלכסונן שיעביר ד"א שוות במקום שהי' בו החפץ עד מקום שמניחו. דאי מרבע להו הוי באלכסון ממקום שעקר עד מקום שהניח ד"א ותרי חומשי כפיאות דערי הלוים דהוו מרובעות דכי משחת להו באלכסונא איכא פאות דטפי אכל אמתא תרי חומשי דבהא הוא דשאני מרובעות מעגולות בפאות דאלכסונא. וכי מעביר או זורק ממקום שעומד בו באלכסון בעינן עד מקום הנחה וי"ו נכי תרי חומשי דכי משחת מדוכתא דעקר עד דוכתא דמנח לי' בשוה דמשפחת קו מדוכתא דעקר בשוה עד קבל דוכתא דמנח תהוויין ד"א וכן בעמוד דא"ר פפא הן ואלכסונן מרובעות קאמר דבהא דטפי אלכסונן בהא הוא דשאני מרובעות מעגולות וכדאמר הריטב"א משמי' דהראב"ד:

ב עני הוא דאקילו עילוי' פירש"י בדרך ואין לו פת אבל בביתו אע"ג דלית לי' פת א"נ אית לי' פת ואפי' בדרך לא. והרמב"ם אמר בד"א בעני משמע אפילו בביתו. והרשב"א והריטב"א דאמרי תרויי' כל שהולך מביתו ע"מ לערב הו"ל עשיר ואפי' לית לי' בתר רובא אזלינן וכל שהולך שלא ע"מ לערב וחשכה לו הו"ל עני ואע"ג דאית לי' בתר רובא אזלינן ורוב הולכי דרך לית להו וכן אמר ה"ר יונתן אמתני' דמי שיצא לילך דשלא על מנת לערב בעינן ומתחזיא טעמי' דכי אזיל על מנת לערב מבית' הו"ל למיזל בפת אבל כי לא אזיל מבית' ע"מ לערב לא הוה שייך לי' למישקל פת ולרבותינו בעלי התוס' אפילו הולך ע"מ לערב אי לא אזיל למיהדר לבית' אלא להחשיך ולשבות ברגליו והדר ליזיל להלן הו"ל עני וכן אמר הרמב"נ אמתני' דמי שיצא לילך לעיר כו' דמיירי בנתנו לו עירובין ואזיל על מנת לערב ולשבות שם וכן אמר הרמב"ם ונתכוין לשבות שם. ובתוספתא שלהי פ"ג זה הוא שאמרו העני מערב ברגליו אחד עני ואחד עשיר ובלבד שלא יצא מן העיר ויאמר שבית הי במקומי שלא היתרו אלא למהלך בדרך דברי ר' מאיר משמע אחד עני ואחד עשיר מערב ברגליו ובלבד שלא יצא בין העני ובין העשיר מן העיר ויאמר שביתתי במקומי שלא התירו בין לעני בין לעשיר אלא למהלך בדרך והיינו דהרשב"א או הלך לדרך זו אחד עני ואחד עשיר מערב ברגליו ובלבד שלא יצא העשיר מן העיר ויאמר שביתתי במקומי