גאון יעקב עירובין קצג

עד ביתו יותר כו' אי משום הא לא אריא הא קתני נמי ממקום רגליו ועד עקרו אלפים ושמא בחר לו ד"א אחרונות דאיכא טפי מאלפים ממקום רגליו אלא רישא לאו דומיא דסיפא וקתני רישא בכל גוונא וכגון דממקום רגליו עד ביתו ד' אלפים ואי בגוונא דסיפא לא אמר כלום כל עקר ואי כל תחתיו בתוך אלפים ממקום רגליו ומד"א אחרונות עד ביתו אלפים לא אמר כלום לביתו דאימא אד' ראשונות אמר:

הא דאדחי רש"י ללישנא אחרינא דמ"ט דשמואל הו"ל לשיולי' כיון דאמר בהדיא דהכא לא ניחא לי' דליקני היכי קני הא לא קשיא דתנן נתגלגל חוץ לתחום או אבד או נשרף וכו' ספק מבעוד יום ספק משחשיכה ה"ז חמר גמל. אלמא כל היכא דלא קני עירובי' דעתי' אביתי' וה"נ אימא דעתי' אדוכתי' אלא אי קשיא הא קשיא מ"ש דאמר רבה מ"ט דרב טפי מטעמא דשמואל הא כל דלרב ודאי לא קני לשמואל ספק קני הכא ספק לא קני הכא אלא במקום רגליו ואיצטריך נמי האי טעמא לשמואל ספק לא קני הכא מ"ט ואהא דפליגי רב ושמואל דרב סבר במקום רגליו נמי ודאי לא קני דעקר דעתי' מיני' ושמואל סבר אי לא קני הכא קני התם. אהא לא מהדר רבה אטעמא דרב דאמר עקר דלא הוה משני מידי ואינך קושי' דרש"י ודאי קשיא. ותו קשיא הא דאוקי לברייתא לשמואל כגון דאיכא ממקום רגליו ועד עקרו תרי אלפי וארבע גרמידי דאי מוקמת לי' באידך גיסא דאילן קם לי' לבר מתחומי' כו' כי קם לי' לבר מתחומי' מאי הוי הא לבר מתחומי' לא קני התם וכי לא קני התם קני הכא ואכתי אית לי' אלפים ממקומו ועד עקרו ממ"נ וכ"ת ה"ק מאי לא יזוז ממקומו לא יזוז מעקרו כי מוקמת לה נמי בכולי' תוך תחומי' אימא לא יזוז מתחתיו:

ד' נ' משום דלא מסיים אתרי'. הא ליתא אלא בתחומין והיינו דלא אותיב עלה אביי מכל הנך דלא מסיימי ובתודה נמי אמרינן אי אמר לקדשי ארבעים מתוך שמונים דכ"ע קדשי אע"ג דלא מסיימי הי מיני' אלא הא דכל שאינו בזא"ז בכל מקום הוא:

והרי תודה כו' וליתי' בזא"ז פירש"י שאם הפריש מ' ושחט הזבח עליהן וחזר והפריש מ' אחרות לא קדשי וקשיא לן התם לאו משום דליתי' בזא"ז דאפי' שחט התודה בלא לחם ואח"כ הפריש מ' לא קדשי דבתר זביחה מאן מקדש להו הא אין הלחם קדוש אלא על הזביחה אלא בתודה זא"ז לא אפשר דאי מקמי זביחה ארבעים קמאי אכתי לא קדשי ובזביחה בבת אחת הוא דקדשי ואי מ' בתראי לבתר זביחה הא ליתא לזביחה דליקדש להו ואביי דאמר דליתי' בזאח"ז דאי הוה אפשר דליקדשו מ' קמאי והדר אפריש מ' והוה איפשר דליקדשו נמי אינהו לא היי קדשי דמ' תוך שמונים קאמר ולא שמונים:

ב לקרבן גדול קא מכוין פירש"י וגבי שביתה מאי אחריות איכא ולכולהי איכוון ושמואל דאמר שביתתי תחתיו קני בארבע מיני' קסבר בתחומין הקילו א"נ הואיל וד"א הוי שביתה כמאן דאמר ליקני לי' בארבעה מגו תמני כדאמרו בתוס':

לימא תהוי תיובתא דרב הא דמדחי רש"י מהא לדלישנא אחרינא איכא למימר אפי' תימא ל"א בשלמא לשמואל דאמר לא סיים קני או מקומו או עירובו התם נמי או ביתו או עירובו וכי אזיל בעירובי' בדביתי' ודאי אזיל אלא לרב דאמר לא קני כלל רישא נמי לא יזוז:

אמר הרמב"ם (פ"ז מהל"ע הל"ז) אם היה בין המקום שנתכוון לשבות בו ובין המקום שהוא עומד בו כשחשיכה יותר מאלפים אמה ה"ז לא קנה שביתה ברחוק מקום ואין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שהוא עומד בו כשחשיכה