גאון יעקב עירובין יט

לא משמע הכי מדפליג להו בתרי בבי ונקיט הכא הי' גבוה מך' ובא למעטו ואי איתא לימא והקורה שאמרנו די' בטפח אלא התם במבוי שדופנו גבוה מך' ואתחלת הכשרו בקורה כדפרישן בריש מכילתין והכא בקורה הנתונה למעלה מך' ובא למעטו בקורה על הקרקע כדפרישו בה ה"ר יונתן וה"ה:

אם יש שם פס ד' לרש"י דאמר אפי' עושה פס ד' שרי וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ב' א.) נשאר שם פס פחות מד' והפירצה שלשה אין לו תקנה עד שימעט את הפירצה משלשה או שיעמיד את הפס עד ד' טפחים ולדידהו מבוי שהי' גבוה יו"ד טפחים ונתמלאה עפר או שנפרץ מלמעלה ע"פ כולה עד שנשארו כתלי' פחות מיו"ד ט' מודי אביי דחוקק בה עד ד"ט דסוף מבוי הוא ולרבנן דתו' אם נשאר מקום ד"ט מן הפתח ולפנים גבוה יו"ד ט' מודי אביי, וכי תימא שאני הכא דכי אפרץ אשתייר מבוי אלא הא דר' אמי ור"א בדאשתייר שיעור מבוי הא נפרץ ולא אשתייר שיעור מבוי לא והא אינהו סתמא קאמרי וצ"ת והרמב"ם אמר אם נשאר פס ד' וכן בטוש"ע והיינו דרבותינו בעלי התוס' והכי מסתברא:

והא דר' אמי ור' אסי תירגמה הריטב"א אליבא דרש"י כיון דסוף מבוי הוא לא מיפסל אלא בדאיכא תרתי לגרעותא דליכא קורה ע"ג מבוי ודלמא שבקי פתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא ובדאיכא פס ד' דאיכא קורה ע"ג מבוי ולית בי' אלא משום דלמא שבקי פתחא רבא מתיר עד עשר. וכי ליכא פס ד' דאיכא תרתי דליכא קורה ע"ג מבוי ועוד חיישינן דלמא שבקי פתחא רבא אפי' ג' אינו מתיר והיינו דפריך בפירקין אדרב יהודה דמבוי רחב ט"ו אמה דאמר עושה פס ג' אמה ומרחיק ב' אמות ומ"ש מדר' אמי ור"א דחיישינן דלמא שבקי פתחא רבא מדאסרי אין שם פס ד' דאי משום חדא לגריעותא דליכא קורה ע"ג מבוי לא הוי אסרינן בסוף מבוי ולרבינו הכא מעיקרא נמי ידע דבסוף מבוי לא אחמור בי' כתחילת מבוי אלא דלגבי משך מבוי לא מסתבר לי' לאפלוגי בין תחילת מבוי לסוף מבוי דאי משך מבוי הוא בתחילת מבוי נמי משך מבוי הוא ואי לא. הוי משך מבוי בסוף מבוי נמי לאו משך מבוי הוא. ולדעתן אית לן למימר דהכא לאו משום דבעי תרתי לגריעותא בסוף מבוי הוא דפריך אלא משום קורה ע"ג מבוי לא חיישינן כלל דכי איתא פיתחא במבוי כסתום דמי וקורה ע"ג מבוי קרינן בי' ור' אמי ורב אסי לא פסלי אין שם פס ד' אלא משום דחיישי דלמא שבקי פתחא רבא והיינו דפריך מיני' אדר' יהודה וכ"ת א"ה יש שם פס ד' אמאי מתיר עד עשר כדקשי בה הריטב"א תריץ כי חיישינן דלמא שבקי פתחא רבא היכא דקאי להדי פתחא זוטא אימא לא שביק פתחא זוטא דקאי גבי' ועייל בפתחא רבא וכן כולהי דקיימי מפירצה עד סוף המבוי אי בעו לעיולי בפתחא רבא פגעי בפתחא זוטא תחיל' ולא שבקי לי' ועיילי בגי' ושבקי פתח' רבא. אבל הנך דקיימי להלן מפתחא זוטא משום מיעוטי בהילוכ' פורתא עד ד' טפחים לא שבקי פתחא רבא למיעל בפתחא זוטא כר' אדא בר מתנא דאמר חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן הלכך אם יש שם פס ד' דאיכא שיעור מבוי דליכא למיחש לכל דקיימי להדי פס לדלמא שבקי והואיל ואיכא הכשר מבוי דליכא למיחש בי' לדילמא שבקי אע"ג דלאינך דקיימי להדי פירצה ומפירצה עד סוף מבוי איכא למיחש מתיר עד עשר. אין שם פס ד' דליכא שיעור מבוי בדוכתא דליכא למיחש לדלמא שבקי אינו מתיר אפי' בג'. והתם ס"ד דאפי' לא ממעטי בהילוכא כי קיימי להדי פיתחא זוטא שבקי פתחא רבא ומשני דאפילו קיימי להדי לא שבקי עד דממעטי בהילוכא דכי לא ממעטי בהילוכא הא קיימי נמי להדי פיתחא רבא והכא משום דממעטי בהילוכא לא שבקי פיתחא זוטא דקיימי להדי'.