גאון יעקב עירובין קפח

אוקמוה אדאורייתא:

א"נ קסברי מדאורייתא ישן קני שביתה ויש לו אלפים הואיל ונעור קני ישן נמי קני ורבנן הוא דאחמו' בישן דלא לקני והם אמרו דליהוי לי' ד"א לכל רוח דרבנן היינו ר' מאיר דבריית' ולר"מ תחומין דאוריית' ולמ"ד תחומין דרבנן בישן לא אחמו' בי' כולי האי כבעומד חוץ לתחום ורבא דאמר אבל לטלטל ולא מפליג בהלוך גופי' קמ"ל אפי' ישן דשרי להלך ח"א על ח' אבל לטלטל אסור ואפי' בכרמלית וכדאמר הריטב"א דכרמלית קמ"ל סד"א כיון דמקומו הוא שרי לי' רבנן לגמרי כאלו הוא מקום מיוחד לו ואנן דאית לן בישן כריב"נ ויש לו אלפים לכל רוח בהא דרבא לא נפקא לן מידי:

ואי תימא דח' על ח' בישן דוקא ליתא לדר"ח דמתני חכמים היינו ת"ק דאי איתא הא דמשני רבא ח' על ח' א"ב דלרבנן אית להו ח' על ח' ולת"ק לית לי' הא בעלמא רבנן נמי מודו דד"א אין טפי לא ות"ק הא בהוציאוהו חוץ לתחום אמר ובישן לא קמיירי אלא כרש"י דמתני ר"י היינו ת"ק ור"י אישן קאי וס"ל כרבנן דריב"נ בהא דישן לא קני שביתה לאפוקי מדריב"נ וקאמר אפי' בישן ד"א אין טפי לא:

שמנה על שמנה א"ב. דלר"י ודאי לאו שמנה על שמנה מדקאמר לאיזה רוח שירצה ילך מאי ילך אי לימא שמנה לרוח אחת מי שרי אלא ילך ד' האי לאיזה רוח שירצה לכל רוח מיבעי לי' ותו מדקאמר שאם בירר לו שאינו יכול לחזור מאי בירר אילימא אם בירר ח' לרוח אחת מי שרי אלא בירר ד' מצד זה אינו יכול לחזור ליקח ד' מצד זה והא מצד זה ומצד זה אית לי':

והני ד"א היכא כתיבא לאו אד"א דטלטול דהא אסקינן בריש הזורק כל ד"א ברה"ר הלכתא גמירי לה אלא אד"א דהלוך חוץ לתחום ור"מ ור"י לטעמי' דאמרי בספק עירוב ה"ז חמר גמל משום דתחומין דאורייתא ולרש"י דאמר לר"י מצומצמת ולר"מ מרווחות איכא למימר עד כאן לא שרי ר' מאיר מרווחות אלא כדי לפשוט ידיו ורגליו אבל בטלטול מודו דד"א מצומצמת דכי גמירי הלכתא מצומצמות כדאסקינן בריש מכילתין דעצבות לחומרא ואיכא נמי למימר דהא דאמר ר' פפא אמה דידיה יהבינן לי' הנ"מ בהלוך אבל בטלטול כי גמירי לן ד"א ברה"ר ככולהי ד"א גמירי דהוי באמה בת ו"ט ועצבות לחומרא מיהא הא ליתא דא"כ לר' יודא דאמ' כדי שיטול חפץ כו' עוג מלך הבשן היכי מצי מטלטל חפץ אלא לאו בטלטול נמי אמה דידי' וכן אמרי כולהי רבוותאי דבטלטול נמי באמה שלו. אבל מצומצמות אימא בטלטול דכ"ע מצומצמות ותו לא. ולהריא"פ דאמ' לר"מ מצומצמות ולר"י מרווחות השתא לר"י בטלטול נמי מרווחות דהא אמר כדי שיטול חפץ כו' מכלל דבמרווחות מצי נטיל והרמב"מ קא נסיב לה לקרא אטלטול דאמ' (פי"ב מהלכות שבת הלכה ט"ו) ומפי הקבלה אמרו שזה שנאמ' בתורה שבו איש תחתיו שלא יטלטל חוץ למרובע זה אלא במרובע זה שהוא כמדת אורך אדם כשיפשוט ידיו ורגליו כו'. לא תימא טעמא דהרמב"מ דאי קרא אהלוך לחוד לא הוה אמר סתמא דתלמודא הוי ד"א היכא כתיבן כיון דאנן אית לן תחומין דרבנן. דהא אמרינן נמי אלפים היכא כתיבין אלא טעמא משום דא"ר יודא כדי שיטול חפץ כו' אלמא אטלטול נמי מהכא יליף. אלא דר"מ ור"י בין אהלוך בין אטלטול קאמ' ואי לאו דד"א הלכתא גמירי לה לא הוה מוקמינן קרא בדהכי אלא השתא דאיתא הלכתא אד"א אסמכינן נמי לקרא בדהכי:

ולענין הלכה בהלוך יש לו ד"א מרווחות דקי"ל עירובי תחומין דרבנן והלכה כדברי המיקל בעירוב ובטלטול לרש"י דאמ' לר"י מצומצמות הלכה כר"י ולא שרינן מצומצמות ולהריא"פ דאמ' לר"י מרווחות והלכה כר"י ומרווחות נמי שרי וכן אמר