גאון יעקב עירובין קפט

הרב בעל הטורים בין בטלטול בין בהלוך באמה שלו ומרווחות והרמב"ם דאמר כשיפשוט ידיו כר"מ ולא פריש אם מצמצמות אם מרווחות. תרגמא הרב בעל כסף משנה אליבי' דאמ' כהריא"פ דכדי לפשוט הוא מצומצמות וס"ל כיון דאסיקנא בריש מכילתין דאמות עצבות משחינן לחומרא ממילא הו"ל ד"א מצומצמות דלא כר' יודא:

וקשיא לן א"ה דרבא דאמ' עצבות לחומרא כתנאי והתם אסיקנא דרבא דכ"ע היא אלא אימור דאמ' רבא באמות סתמא אבל היכא דאתמר מרווחות ואתמר בי' טעמא מי אמר והכא הא ר' יודא בהדיא קאמ' מרווחות ואמר בי' טעמא דיהב לי' רחמנא ליטול חפץ מראשותיו וכו' מי אלימא מאמות דידי' דבעלמא באמה בינונית והכא אמות דידי' דכדי צרכו יהבינן לי' מרווחות נמי אע"ג דבעלמא עצבות הכא מרווחות:

התם אוושי דיורין כו' פירש"י דיורי החצירות רבים כו' ואפי' בחצרות של יחידים לא דמי דהתם כולהי תלתא באמצעות ואיכא למיגזר אכולהי תלתא דלמא אתי לאחלופי אבל הכא בשנים החיצונים ודאי ליכא למיגזר דמאני דבד"א דחברי' ידע דלאו דידי' נינהו. ואיהו נמי לא קמשתמש התם ולא אזיל ותו דאי לאו שלישי בשנים וביניהן ח' אמות ודאי זה מטלטל בתוך שלו וזה בתוך שלו וליכא למיגזר כלל. וכי איכא למיגזר הכא באמצעי לחודי' הוא דאיכא למיגזר דמאני דידי' ודחברי' בתוך ב' אמות של זה ובתוך ב' אמות של זה אתי לאחלופי ולאפוקי של זה בזה ובתרי לא גזור כבבא דרישא. ותו הא דאמרינן התם אוושי דיורין בדין הוא דהומ"ל הכא אאמצעי לא מצינן למיגזר דלא לטלטל כלל וכיון דלא גזרינן אאמצעי לא גזור נמי אחיצונים אע"ג דאית להו ב"א לטלטולי בהו. ותו הכא אד"א לא גזור למיסרי' בד"א דצריך למישקל חפצא מתחת מראשותיו כו' כדאמרי' אבל התם הא איכא לכל חד חצר דידי' ותלמודא חדא מתלת נקיט:

התם אוושי דיורין כו'. פירש"י דיורי החצירות רבים. ואפי' בחצרות של יחידים התם שלשה הכא שנים דהתם כולהי באמצעי והכא בב' אמות דאמצעי מכאן ליכא אלא תרי דאידך לא מצי אזיל בהנך ב' ובב' דמכאן ליכא אלא תרי וגזירה דידי' אטו דאמצעי. והו"מ משני כי גזרינן דחברי' אטו דחברי' דאי שרית לי' לאיתויי מאני דאמצעות אתי לאיתויי מאני דאידך חצונה הכא דידי' אטו דחברי' לא גזרינן דבב' אמות מכאן וב' אמות מיכן ליכא לא דידי' ודחברי' ומאני דידי' מידע ידיע לי' ולא מיחלפי' בדחברי' וכו' וחדא מארבע נקיט:

והריטב"א תרגמא אליבא דרש"י הא דלא מפליג הכא בין חצירות דרבים לדיחידים כדקא מפליג במתני' דשכח א' מן החיצונה משום דבהא ס"ל לרבנן דאיכא למיגזר טפי וגזור אפי' בדיחידים כיון דרובה שכיחי בה דיורין הרבה וטעמא לא פריש הריטב"א מ"ש הכא דגזור אטו דרבים ומ"ש התם דלא גזור ומתחזיא הכא ביחידים נמי איכא למיגזר דלמא אתי לאחלופי אלא דלא אלים כדרבים ולא גזור אלא בחצרו' הואיל ורובה דרבי' גזור נמי ביחידי' התם ביחידי' ליכא למיס' כלל דרגל המותר' אינה אוסרות:

טעמי' דהריטב"א דהכא בחצרות דיחידים נמי איכא למיגז' ולא גזרינן מימ' אמרי בחצרות דרבים נמי לא גזרינן דבין יחידים לרבים לא מפלגי אינשי התם רגל המותרת ברגל האסורה לא מחלף:

ב:

יאמרו דיורין להחמיר קשיא להו בתוס' הא דהדר והומ"ל רבא כרב יודא ס"ל דאמ' אמרו דיורין להחמיר והא לא מצי לשנויי דרבא הא אליבא דשמואל קאמ' ושמואל כרבנן דר"ש ס"ל כדפרישו בתוס' הכא הא דרב ושמואל ולרב דר"ש איכא למימר אמרו דיורין להחמי' ולא תקשי אמצעית גופה תיתס' כיון דס' שלשתן אסורות ולא מיית עירוב דיורין דחיצונות לאמצעית וכמאן דלא ערבו דמי.