גאון יעקב עירובין קפו

הממלא דבהא לא משכחת להו דפליגי ועוד אין קונין שביתה בה"ש משמע בשעת שביתה כדאמרינן לרבנן בחפצי הפק' אין קונין שבית' וה"ה כרגלי הממלא הכלים והאוצרות ששבתו בתוך התחום. לאו בשל הפקר חדא כיון דרישא וסיפא בדנכרי אי ס"ד מציעתא בדהפקר פרושי קמפרש לי' של הפקר ועוד מדבעי לאוקמה כרבנן ורבנן הא ס"ל חפצי הפקר אין קונין שביתה ותו מ"ל תוך התחום מ"ל חוץ לתחום אלא כולה בשל נכרי וקתני השואל כלי מן הנכרי בי"ט וכן המשאיל כו' וסתמא דשואל ומחזיר בנכרי שבעירו או הכלים והאוצרות של נכרי ששבתו בתוך התחום של העיר ובאו ליד ישראל שבעיר כולן יש להם אלפים לכל רוח ממקומן בשואל ומחזי' אלפים של מקומן הן אלפים של העי' ובשבתו בתוך התחום עד מקום שכלה אלפים ממקומן ואם עירב ישראל שנוטלן מן הנכרי לצד אחד אינו מוליכן אלא עד אלפים לכל רוח ממקומן אבל אם שבתו חוץ לתחום העי' ונכרי הביאן לו לעיר מחוץ לתחום לא יזיזם ממקומן דעי' חוץ לתחום מקומן היא:

מאי דעתיך דאר"י אמר שמואל כו'. לא תיקשי מהכא להראב"ד דאמ' הלכה כריב"נ בין לקולא בין לחומרא הא שמואל נמי לרבנן הוא דאמ' אבל לריב"נ הא מודי דחפצי הנכרי קונין שביתה כחפצי הפקר. דרבא ודאי ס"ל לקולא כדא"ל לאביי (ר' מ"ו) מכדי עירובין דרבנן כו' וכי קאמ' הראב"ד לרב פפא ולרב אשי כדאמרינן התם. ואדשמואל ור' יוחנן לא תקשי דס"ל כרבנן. דאימא ר' יוחנן אע"ג דס"ל כריב"נ קאמ' דבחפצי הנכרי אפי' רבנן מודו משום גזירה א"נ ר' יוחנן אפי' לריב"נ איצטרי' סד"א חפצי הנכרי קילי דאית להו בעלים כדס"ד מעקרא קמ"ל דחמירי דאית בהו נמי גזירה א"נ אפי' ס"ל לשמואל ור' יוחנן כרבנן קי"ל כר"י בן לוי דקיימי בתראי בשיטתי' מיהא סוגיא דר' יוחנן ושמואל ורבינא ורבא כוות' דרבוותאי דפליגי עלי' דהראב"ד אזדא:

דכולהי מברכתא כד"א דמי אין בין שובת ונותן עירובו להוליכוהו חוץ לתחום אלא עבורה של עיר שלשובת ונותן עירובו עבורה של עיר והעיר מוקפת מחיצות והיא עד בית סאתים או יתר מבית סאתים והיא מוקפת לדירה שישבה ולבסוף הוקפה אע"פ שאין עבורה מוקף כולה כד"א. ולהוליכוהו חוץ לתחום העיר המוקפת בלבד היא כד"א אבל חוץ לעיר אפי' בעבורה אין לו אלא ד"א אם הוליכוהו לעבורה ואם הוליכוהו לעיר אין לו אלא העיר בלבד:

חרם פר"ח חריץ וכן אמר הריא"פ וכדכתיב חרום או שרוע ואמרינן חרום שחוטמו שקוע אלמא חרום לישנא דשקוע הוא:

האי חרם פרישו בה רבנן בין שתי עירות חצי' כרגלי אותה העיר שבתחומה וחצי' כרגלי העיר השני' והא דאמר רש"י אין יכולים למלאות לא שהמים אסורין לשתות דא"כ למ"ד בריש פירקין הלכתא פירות שיצאו למקומן בשוגג יאכלו מא"ל השתא הוציאן בשוגג יאכלו יצאו מעצמן מיבעיא אלא שאין יכולין להוציאן חוץ לד"א וקשיא לן הא דקאמר דתני כריב"נ היכי דמי אי בדעת אנשי העיר עליו אפילו לרבנן נמי ואי באין דעת אנשי העיר עליו לריב"נ נמי לא הוי כרגלי אותה העיר אלא קונה שביתה במקומו כחפצי הפקר ואי בטלה דעתם כדאמר בתוס' לריב"נ נמי חפצי הפקר נינהו ובמקומן קני והא דאמר הריטב"א משמי' דהר"מ ב"ר שניאור דלריב"נ דאמר חפצי הפקר בני שביתה נינהו תחום העיר מושכן אליו אפי' בלא דעת כישב בדרך ועמד וה"ה סמיך לעיר לר' יודא וכישן בתוך התחום ולרבנן אין תחום העיר מושכן ומפליג נמי בין מים לשאר חפצים דחיקא טובא הלכך חזינן אנן מאי חרם מצודה מחיצה של קנים כרש"י ובבריכת מים של הפקר עסקינן שארכה ד' אלפים אמה וחרם באמצעה בין אלפים שמכאן ובין אלפי' שמכאן ולאו דוקא אלפים מכאן