גאון יעקב עירובין קפא

לנובעין מאי קשי' לי' אימ' התם בנהרות ומעינות דרבים והא דפריקו הכא בתוס' דאי דרבים מאי ארי' נהרות אפי' מכונסין נמי הא אכתי לא אסיק אדעתין למיפלג בין מושכין למכונסין דאי הוה אסיק אדעתין לאפלוגי בהו לא הוה קשי' לי' בשלמא לרש"י כרגלי כל אדם קשי' לי' דאי דיחיד כרגלי היחיד ואי דרבים כרגלי הממלא וקאמ' תנן בור של יחיד רישא דמתני' נקיט ואי הוה משני לי' התם דרבים הוה מרמי לי' מסיפ' דכרגלי הממלא אלא לרבנן דתוס' מא"ל ורבנן דתוס' אמרי לך מעקרא נמי אסיק דשאני בין מושכין למכונסין ומדקתני מושכין ש"מ דאפי' דיחיד קאמ' אלא דקס"ד מתניתין אפי' בנובעין קתני ואע"ג דקתני בור וסתם בור מכונסין כדאמרינן בעושין פסין מ"מ סבו' הוה דמתניתין אפי' בנובעין ודרש"י רוויחא טפי ותו רב ספרא דא"ל לאביי ודלמא בגשמים הסמוכין לעי' עסקינן וכו' א"ה אימ' סיפ' בי"ט הרי הוא כרגלי כל אדם ואי היינו כרגלי הממלא האי ממלא היכי זכי בהו הא דאנשי אותה העי' נינהו מ"ש מעי"וט דאמרת דעתם עליי' דיו"ט נמי נימא דעתן עליי' ומאי אולמי' דממלא מדאנשי אותה העי' אלא לאו מאי כרגלי כל אדם דאי מילא ויהבינהו לחברי' כרגלי דכל דלא מצי קני שביתה בה"ש תו לא קני שביתה בשבתא כלל. וטעמא כדאמ' הראב"ד דכל דלא חזי בה"ש למיקני שביתה אפי' ביד בעלים השתא נמי אע"ג דאחזי ואתו ליד בעלים לא קני ולהכי ירדו בי"ט לא קני ואפי' גשמים שירדו בי"ט לחב' דיחיד לא קנו שביתה והרי הן כרגלי כל אדם. והא דתניא בתוספתא נהרות כו' הרי הוא כרגלי הממלא כבר אמרו אין מדין הלכה אלא מן האמוראי' ותו אימא משבשת' היא ותני כרגלי כל אדם כדמייתיללה בגמר' והשתא בור של עיר כרגלי אותה העי' וכל אחד מאנשי העי' אם עירב מוליכן כרגליו ואם לא ערבו יש להן אלפים ואחרים שלא מאנשי העי' מוליכן כרגלי כולם כדאמרינן משמי' דרבוותאי. ושל הפק' כרגלי הממלא ואפי' נתנן לחברו הן כרגלי הזוכה ראשון ונהרות ומעיינות וגשמים שירדו ביו"ט אפי' של יחיד כל אדם מוליכן כרגליו והא דאמ' הרב בעל מ"א גשמים היורדין ביו"ט סמוכים לעי' הם כרגלי אנשי העי' וכ"ש כשירדו לתוך העי' עצמה לא ידענא הא רב ספרא מוקים לה בסמוכין לעי' ומ"מ בי"ט הרי הוא כרגלי כל אדם ורב יוסף לא א"ל לאביי אלא ארישא דקתני יש להן אלפים כרגלי אנשי העי' מיבעי לי' אבל סיפא דקתני בי"ט כרגלי כל אדם לא קשיא לי' ואי איתא תיקשי לי' נמי מ"ש רישא ומ"ש סיפא אלא לאו דכ"ע אית להו דרב ספרא בסמוכין לעיר דמעיו"ט כרגלי אנשי העיר ובי"ט כרגלי כל אדם:

וכן הא דאמ' הרב בעל המ"א דלא קנו שביתה באוקינוס או בעבים דמינד ניידי האי טעמא לא צריכא אלא למאי דמוקי לה כריב"נ דחפצי הפק' קונין שביתה אבל לדידן דקי"ל אין קונין שביתה תי"ל דבאוקיניס ובעבים חפצי הפק' נינהו:

הא כרגלי אנשי אותה העי' מיבעי לי' אמר הריטב"א ונ"מ לרש"י דהוי כל העי' כד"א ולהראב"ד ודעמי' דאם עירב מאנשי העי' מוליכו כרגליו ורב ספרא אמר לך יש להן אלפים מלבד העיר קאמ' וסתמא בדלא ערבו:

וליקני שביתה באוקינוס בשלמא לרב ספרא ירדו מעי"וט. בה"ש הוו של אותה העיר וקנו שביתה כרגליהן אבל בי"וט. בה"ש הפק' הוו ולא קנו שביתה אלא לרב יוסף דמוקים לה כריב"נ וחפצי הפק' קונין שביתה בי"ט נמי ליקני שביתה באוקינוס. ולדידן לרב ספרא נמי תיקשו כיון דמצי קני באוקינוס ולא חפצי הפק' הוו ובחפצי הפק' כרגלי הממלא מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"נ בעיר היינו ממלא כדאמרן:

דף מ"ו:

ה"א בין לקולא בין לחומרא מדקאמ' ה"א ש"מ דמסקנא דריב"ל לקולא קאמ' כדפרישו בה רבנן מיהא איכא למימ' הכא הוא דקאמ' הלכה כריב"נ לקולא אפי' לגבי רבים אבל בכ"מ ביחיד במקום יחיד או רבים