גאון יעקב עירובין קפב

במקום רבים הוא דאמ' הלכה כדברי המיקל אבל יחיד במקום רבים לא והיינו דקאמ' ה"מ יחיד במקום יחיד כו' קמ"ל דהכא אפי' במקום רבים אבל בעלמא לא והא לא קשיא ממאי דהכא הלכה כריב"נ לקולא אימא בין לקולא בין לחומרא והא דאמ' הלכה כדברי המיקל ביחיד במקום יחיד או רבים במקום רבים אבל יחיד במקום רבים לא והכא הלכה כריב"נ קאמ' לאו משום דמיקל אלא דהכי קבלה ובין לקולא בין לחומרא דא"כ בעלמא אפי' בשוין הלכה כמיקל והכא אפי' יחיד במקום רבים להחמיר אלא הא קשיא. לרב פפא ולרב אשי אימא התם בעירובי חצירות א"נ בשיורי עירוב אבל בע"ת לא אמר הלכה כדברי המיקל והכא הלכה כריב"נ בין לקולא בין לחומרא קאמ' וצריכנן לפרוקי טעמא דתלמודין הואיל ואשכחן דאריב"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב אית לן למימ' נמי דהא דאמ' הלכה כריב"נ כיחידאה לקולא קאמ' והתם בע"ת נמי קאמ' ותרוויי' בחדא מחתא מחתינהו והשתא בעלמא נמי אפי' יחיד במקום רבים הלכה כדברי המיקל:

והיינו דאמר הרא"ש בבכל מערבין בשמעתא דאילן דלריב"ל הלכה כדברי המיקל אפי' יחיד במקום רבים והראב"ד דאמ' אהא דאמ' הרמב"מ חפצי הפקר הרי הוא כרגלי מי שזכה בהן. ואמ' ושל עולי בבל כרגלי הממלא ואמ' עלה הראב"ד דמתני' דתנן ושל בבל כרגלי הממלא אידחיא מהלכה דרבנן היא דאמרי חפצי הפק' אין קונין שביתה. ותהי בה ה"ה הא אמרינן הלכה כריב"נ לקולא באדם אבל כלים דלחומרא הלכה כחכמים דחפצי הפק' אין קונין שביתה ואמ' אין ספק שהראב"ד נזכ' ממה שאמרו הלכה כריב"נ ושכח מה שסיימו דדוקא לקולא אבל לחומרא לא ושגגה היא ונעלמה הלכה מעיניו ואנו אומרים שזכ' הראב"ד ולא שכח אלא דס"ל הואיל ורב פפא ורב אשי דבתראי ניהו אמרי איצטריך סד"א ה"מ בעירובי חצרות א"נ בשיורי עירוב אבל בתחילה לא כוותי' קי"ל ולדידהו מסקנא דמילתא הכי הוא דריב"ל בהא דוקא קאמ' והלכה כריב"נ סתמא קאמ' בין לקולא בין לחומרא מדלא פריש בה לקולא ותו דא"כ הו"ל מקולי שניהם ואי משום דבאדם נימא הואיל הא לא ריב"נ ולא רבנן קאמרי הכי:

והא דאמרי סד"א אע"ג דמסקנא הכי הוא הכי קאמ' סד"א הנ"מ בעירובי חצרות אבל בע"ת אימא הכא נמי לא כרי"בנ ואפי' במאי דמיקל קמ"ל הכא הלכה כריב"נ וכדאמרינן סד"א הנ"מ יחיד במקום יחיד כו' אבל יחיד במקום רבים אימא לא קמ"ל ולרובא דרבוותא קאמר קמ"ל הכא אפי' במקום רבים אבל בעלמא לא כגון ר"ש דט"ו אמה ור"מ דקרפף לעיר ה"נ קאמר קמשמע לן הכא אפילו בעירובי תחומין אבל בעלמא לא:

א"ל רבא לאביי כו'. מדאותבי' רב פפא מהיכא דלא אתמר הלכתא מכלל דרבא אפי' היכא דלא אתמר הלכתא קאמר דבדרבנן הלכה כדברי המיקל אפי' יחיד במקום רבים. ותיקשי לי' כולא מילתא דריב"ל ל"ל. ולא לימא לא הלכה כריב"נ ולא הלכה כדברי המיקל ואנא ידענא הואיל ודרבנן הוא אזלינן בתר המיקל. ואיכא למימר היינו דא"ל לאביי כולהי דריב"ל ל"ל. א"נ הלכה כדברי המיקל איצטריכא לי' דלא תימא אתמר הלכתא באיזה הלכה כדברי המחמיר אלא כיון דאמר הלכה כדברי המיקל הלכה כריב"נ ל"ל. א"נ לרבא קמ"ל ריב"ל דעירובי תחומין דרבנן ורב פפא ורב אשי דמוקמי לי' בעירובי חצרות קמ"ל דאפי' יחיד במקום רבים דאפי' בדרבנן שני כדאמרי רב פפא ורב משרשיא:

וס"ל כשמואל כו'. וכי תימא רב משרשיא במאי מדחי לרבא הא שמואל נמי סתמא קאמר הלכה כדברי המיקל באבל. והא אפי' יחיד במקום רבים כדאמר באבלות הוא דאקילו בה רבנן. ריב"ל נמי לימא הלכה כדברי המיקל בעירוב ואנא ידענא כיון דמדרבנן הוא אפי' יחיד במקום רבים. הלכה כריב"נ ל"ל תריץ אימא שמואל לא נחית לטעותא וריב"ל נחית לטעותא דלא תימא יחיד במקום יחיד דוקא דהא בעלמא שני בין יחיד במקום יחיד ליחיד במקום רבים. ותו שמואל נמי פריש הלכה כרשב"ג דאמר ר"ה ויו"כ כרגלים כדאמר בתוספות: