גאון יעקב עירובין קפ

כרגלי בעלים ולא כרגלי ממלא אלא כ"א מוליכין ברגליו דמידי דנייד לית להו שביתה ולרש"י ה"ה גשמים שירדו ביו"ט דקתני בהו ה"ה כרגלי כ"א וטעמא דלא אמרינן כרגלי הממלא ראשון אלא היכא דאיכא למימר הוברר הדבר דמאתמול ברשותי' קאי וקנה שבית' בהדי' אבל היכ' דבה"ש אפי' הוה ברשותי' לא קנה כלל שבית' כ"א מוליכן כרגליו ולרבותינו בעלי התוס' היינו כרגלי כל אדם היינו כרגלי הממלא דתניא בתוספתא נהרות בעלי נהרות המושכין כו' כרגלי הממלא ול"ש חפצי הפק' ל"ש נהרות ומעיינות ל"ש גשמים שירדו ביו"ט ה"ה כרגל' הממלא ואפי' נתנן לאח' ה"ה כרגלי הראשון ולדידהו הא דכרגלי הממלא לאו משום ברירה דהא במידי דאפי' הוה בה"ש ברשותי' לא הוה קנה שביתה כגון הנך דניידי נמי כרגלי הממלא אלא משום דלא קנה שביתה בה"ש קנו בשבת כי אתו ליד אדם. מידי דהוה אאדם דכי הוה למעלה מיו"ד בה"ש כי מטי למטה מיו"ד בשבת קנה שביתה בשבת כדאמרינן בספינה כלים נמי כי לא קנו שביתה בהאש אי משום דהוו קפצי הפק' אי משום דניידי או דהוו למעלה מיו"ד כי מטו למטה מיו"ד ונחו בשבת מעצמן לא קנו שביתה אבל אתו ליד אדם אקני להו שביתה בשבת והוו כרגלי הזוכה בהן ראשון. והריטב"א דאמ' כרבותינו בעלי התוס' ואמ' משום ברירה כרש"י קשיא והא דאמרינן בשלהי מכילתין בחביות דהפק' ומים דהפק' לרבנן דאמרי חפצי הפק' אין קונין שביתה נותנו לחבירו כו' אפי' חוץ לתחום אוקמוה בתוס' שלא נתכוונו לזכות אלא מה ששותין. ולהראב"ד דאמ' הריטב"א משמי' כרגלי הממלא בעודן ברשותו אבל אם נתנן לאח' הן כרגלי האח' מדאמרינן בשלהי מכילתין נותנו לחבירו כו' ולאו משום ברירה דלא אמרינן ברירה אלא בחלוקת השותפין ובדב' שזוכה מן ההפק' אמרינן כיון שלא קנו שביתה לעצמן הכניסום בכלל נכסי' בעודן ברשותו וכשחז' ונתנן לאח' נתבטלה שביתתן וקנו שביתה כרגלי מי שבאו לידו. ובגשמים שירדו ביו"ט ובנהרות ומעיינות דקתני בהו כרגלי כל אדם אפי' כשעודם ברשות ראובן יכול שמעון להוציאם כרגלי' אבל בבור מכונסין והוא הפק' קתני כרגלי הממלא דבעודם ברשותו שלא נתנן לאח' אם בא אדם להוליכם מוליכם כרגלי הממלא וטעמא דמילתא דגשמים שירדו ביו"ט מנהרות הואיל ואין ראוית בה"ש לקנות שביתה כלל אפי' יש להם בעלים השת' נמי לא קנו אבל בור הפק' שאלו הי' להם בעלים היו ראוין לקנות שביתה בה"ש כל שבא זה ומילא מהם נעשו כנכסי' בעודן ברשותו והריטב"א הכריע כרבותינו בעלי התוס' דסוגייא די"ט דפליגי ר"נ ורב ששת במיל' ונתן לחברו אזלא דכרגלי הממלא אפי' נתנן לאח' ה"ה כרגלי הראשון לאפוקי מהראב"ד ומתוספתא דנהרות המושכין שמעינן דכרגלי כל אדם היינו כרגלי הממלא ואנן מסתבר' לן כרש"י ולאו מטעמי' דאמ' דיש ברירה להחמי' חדא דעירובין דרבנן ובדרבנן להקל אמרינן ותו למ"ד אין ברירה בין להקל בין להחמי' אין ברירה ואפי' בדאוריית' וכן למ"ד יש ברירה ולמ"ד אין ברירה אטו לית לי' כרגלי הממלא והא ליכ' מאן דפליג עלי' אלא טעמ' דכרגלי הממלא משום דלא קנו שביתה בה"ש קנו האידנא כי אתו ליד אדם כדאמרינן אליבא דרבנן דתוספות ומאי כרגלי הממלא דאפי' נתנן לחברו הן כרגלי הראשון דסוגיא דשלהי י"ט דמילא מים ונתן לחבירו רהיטא הכי וכן אמרו כולהי רבוותאי ונהרות ומעיינות וגשמים שירדו בי"ט כל אדם מוליכן כרגלי' כדאמרו רש"י והראב"ד ואף הרמב"ם סבר כ"א מוליכן כרגליו מדקאמ' ושל עולי בבל כו' כרגלי הממלא נהרות המושכין כו' כרגלי כ"א חדא מדקאמ' הכא כרגלי הממלא והכא כרגלי כ"א ועוד מדפלגינהו לתרי בבי ולא כייל לה א"נ לימ' וכן נהרות המושכין ושמעתין הכי דיקא. חדא מדקתני הכא כרגלי הממלא והכא כרגלי כ"א ותו רבא דרמי לי' לר"נ בשלהי י"ט תנן בור של יחיד כרגלי היחיד ורמינהו נהרות המושכין כו' ואמר רבא הכא במאי עסקינן במכונסין השתא למאי דסליק אדעתי' מעקרא דל"ש בין מכונסין