גאון יעקב עירובין קעח

דלא מייתי דר"נ ברי"צ משום דחוזרין למקומן סתמא משמע אפי' טובא וסתמא דרדפו אחריהן בנצחו א"ה ומייתי הריא"פ הא דכלי זיינין לאשמעינן דאפילו בכלי זיינין שרו וקאמר אוקימנא חוזרין בכלי זיינין לאו משום דקשיא רישא לסיפא אלא כדתניא דאפילו בכלי זיינין סרי ואפי' טובא דהכא ינצחו א"ה והא דנצחו ישראל ממתני' דכ"ה שמעינן דאי מצי שבות במקום שהצילו ה"ה כאנשי העיר. מתני' רי"א יכנס והלכתא כוותי' הראב"ד והרשב"א דאמרי תרווייהו והוא שלא אמר שביתתי במקומי אבל אמר בפירוש הרי עקר מתחום העיר ולאביי דא"ל לרבא (פ' בכל מערבין ד' ל"ח ע"ב) אהא דאר"י עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני והא קא מכין כו' וסבר דעירב ברגליו אמירה בעי ובלא אמירה לא קני שביתה השתא מדקא"ר מאיר לא יכנס ולא קאמר אין לו אלא ד"א מכלל דאמר שביתתי' במקומי ועלה קאמר ר"מ יכנס מכלל אפי' אמר שביתתי במקומי לר"י יכנס ותו ר' טרפון כיון דסבר דמחוץ לתחום הוא ודאי אמר כי היכי דלזוז מד"א מ"מ כיון דא"ל רבה מי סברת דאזיל ואמר מידי כו' דאפי' בלא אמירה קני אוקמינן לדר"י בלא אמירה א"נ לאביי נמי אימא ר"מ ור"י כריב"נ דאפי' ישן קני והלכתא כוותי' והא דא"ל לרבה כמאן כריב"נ שאלה הוא דקא שייל ורבה או הא דרב יודא לריב"נ דוקא אמר הרמב"מ הי' בא למדינה וישן בדרך כו' דקי"ל כריב"נ ואפי' ישן יכנס:

א"נ הכא אפי' רבנן מודו הואיל ודעתו לילך לעיר כיון שנכנס בתחומה ה"ה כמותם:

מתני' מי שישן בדרך אבל בעירו אפי' לרבנן סתמא לא יצא מחזקת ביתי' ואפי' ישן ולא נתכוון דלא אצרכוה רבנן לכ"א דליהוי ער רה"ש ואם ישן בעיר אחרת או בדיר וסהר לר"ג ודאי כולה כד"א לר"י ור"ע מי אמרינן הואיל ולא נתכוון כמאן דלא שבת באויר מחיצות' דמי או"ד מ"מ שבת באויר מחיצות ומסתברא ע"כ ל"פ רבנן עלי' דריב"נ אלא בישן בדרך ולא גלי דעתי' מקמי הכי דליקי הכא אבל גלי דעתי' מקמי דישן דלא אזיל מהכא עד שחשיכה אע"ג דבה"ש בשעת קני' ישן מודו דסתמא קני אדעתי' דמקמי הכי ואע"ג דלא נתכוון בין השמשות:

ר"א אומר כו' אי ר"א ור"י אישן קיימו אנן דאמרינן הלכתא כריב"נ דלא ככולהו תנאי להכי חזינן דאנהו אכל מקום שאמרו חכמי' ד"א בתחומין קיימו כמי שהוציואו נכרים דאין לו אלא ד"א ואי בישן כרבנן בהא נמי פליגי ודפריך בשמעתין ר"י היינו ת"ק דת"ק בהא כר"י ס"ל דד' אמות במקום שאמרו הכי הוויין. ב' ובלבד שלא יוצא כו' כדתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וכיון דאיטלית לי' אלא ד"א חפצי' נמי אסירי חוץ לד"א והא דתניא מותר לטלטל לכל העיר ע"י זריקה וכן בשבת והקיפוהו נכרים דא"ר נחמן אמר שמואל מטלטל בכולה ע"י זריקה בחפצי דאחריני דבתוך תחומי' הוא והא דאמר רב הונא שמא ימשך אחר חפצו כיון דיהבי לי' ושאילו לי' חפצו מיקרי ורש"י דפתח ואמר דחפצו כרגליו דתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וסיים באיסור טלטול מחוץ לד"א לתוך ד"א לא ידענא ותו חוץ לאלפים חפצו מי שרי והתנן כרגלי הבעלים וכן חפצי אחרי' למיסר לי' בטלטל לא שמענא ותו הא בבכל מערבין אמתני' דנתנן באילן אפירוק' דרב יצחק ברי' דרב משרשיא אמר רש"י בנותן עירובו דיש לו ד"א לאו רה"י גמור הוא שלא יוכל להביא מחוצה להן לתוכן דהא לאו מחיצה איכא ולא חלוק רשות איכא וכן אמרו רבנן דתוס' וליכא לפרוקי דר"נ ודברייתא כגון דזרק להו למעלה מיו"ד דאין תחומין למעלה מיו"ד חדא האי בעיא דלא איפשיטא ותו מידי אריא אלא ברה"י רה"י הוא עולה עד לרהיפ וכמאן דמליא דמי וכי מיבעיא ליה ברה"ר או בכרמלית.