גאון יעקב עירובין קעז

והכא יש לו אלפים. למיהדר לתחום בית' החזירוהו עדיף דלדבר מצוה כיון דיהבי' ליה אלפים תו לא שרינן ליה. והחזירוהו הדר לבית'. אפי' תימא רבה אית ליה דנהרדעי ולאו בחזרה שאני לי' אלא בהוצאה דכי יצא מדעת ואפי' לדבר מצוה עקר דעת' ברצוני. מתחום בית' למיפק חוץ מתחומי' ותו לית ליה תחומי'. אבל הוציאוהו נכרים לא עקר דעת' ברצוני' מתחום בית' דנכרים אפקוהו ליה דלאו ברצוני' וכי חזר ברשות חוזר לתחום בית' ודנהרדעי בהוציאוהו נכרים והוצרך לנקבי' וחוזר ברשות:

ללישנא קמא דרש"י. ר"א נמי בהבלעה קאמר וכדאמרינן בשלהי פירקין דעקר חדא וקאי אתרתי'. הא דא"ל אביי משבת במערה. ללישנא קמא דרש"י אע"ג דהתם אית לי' ס' אלפים לא דמי לדהכא התם תרווייהו תחומי' נינהי הכא כי מטי לתחום בית' תו לית ליה אלא תחומי'. וללישנא בתרא דרש"י לא שאני לי' בהכי:

שבתוכה ארבעת אלפים. ולא קאמר מערה פחותה מד' אלפים. קמ"ל דרך תוכה מותר להלך אפי' ארבעת אלפים ודרך גנה פחות מד' אלפים אין ד' אלפים לא:

שמעינן שבת במערה תוכה ד' אלפים ועל גגה פחות מד' אלפים מהלך את כולה וחוצה לה אלפים מכאן ואלפים מכאן. על גגה ד' אלפים מהלך למזרח אלפים מכאן ואלפים על גגה מכאן ואם רוצה לילך למערב חוזר לתוכה ויוצא בפתח שבמערב ומהלך למערב אלפים מכאן ואלפים על גגה מכאן:

דף מה:

הא דאמר רש"י דר"א בדבוקות. קשיא הא אוקימנא התם דר"א דעקר חדא וקם אתרתי והיינו מובלעות:

א"ל רבה בר' חנן לאביי מתנינן ולא רבה בר בר חנה דקשיש מרבה ולא הוי קרי ליה מר ולא שמע (כן נראה והכתב מטושטש מאוד עד שא"א לקרותו כלל) מאביי:

ר"נ בר יצחק אמר כו'. ולכאורה רב מוקים הא והא שנצחו ישראל ולא התירו אלא אלפים והא דקתני חוזרין למקומן באלפים וקמ"ל שחוזרין בכלי זיינין. וכן הא דתניא נמי בנצחו ישראל ואפ"ה רדפו אחריהם. ור"נ בר יצחק אמר חוזרין למקומן ואפי' טובא וכגון שנצחו א"ה. ורב ור"נ בר' יצחק לא פליגי אלא מר מוקים לה הכי ומר מוקים לה הכי והשתא בכלי זיינין מ"מ שרי אלא בנצחו ישראל אלפים בכלי זיינין ונצחו או"ה אפי' טוב' בכלי זיינין והיינו דאמ' הרא"ש והלכת' כר"נ ברי"צ וכר"י אר"ב. ומדאמ' הרמב"ם יש להם אלפים אמה לכל רוח כו' ואם היתה יד הגוים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו בו ה"א חוזרין למקומן ובכלי זיינין. וכן אמר הרב בעל הטורים. ש"מ דבכלי זיינין בנצחו א"ה הוא דשרי וכוות' מסתברא מדקתני ורדפו אחריהם. מכלל דידם תקיפה. ותו נצחו ישראל לשבות במקום שהצילו נהי דיהבי ליה רבנן לכל רוח היכא דלית ביה חלול שבת היכ' דאית בהליכ' דידהו חילול שבת למיזל בכלי זיינין מי אמור ורב מוקים אידי ואידי בנצחו א"ה וכדקתני ורדפו אחריהם אלא קסבר רב אע"ג דנצחו א"ה לא התירו אלא אלפים ובכלי זיינין. ור"נ ברי"צ פליג עליה ואמר הא דתנן אלפים בנצחו ישראל ושובתין במקום שהצילו. והא דתנן וחוזרין למקומן וכן הא דתניא התקינו שיהיו חוזרין למקומן בכלי זיינין ואפי' טובא שנצחו א"ה. והלכתא כר"נ ברי"צ ובנצחו ישראל שובתין במקום שהצילו ויש להן אלפים לכל רוח ובנצחו א"ה ומתיראין לשבות באותו מקום חוזרין למקומן ואפי' טובא ובכלי זיינין והא דאמר הרא"ש משמי' דהר"ם הלכתא כרב דתניא כוותי' בהא דחוזרין בכלי זיינין. אבל בהא דאסר טובא בנצחו א"ה קיי"ל כר"נ ברי"צ דשרי ותרויהו שרי בכלי זיינין כרב ואפי' טובא כר"נ ברי"צ. והריא"פ