גאון יעקב עירובין קעה

ולא מתה הא קעביד מחיצה אלא אפי' למ"ד מדאורייתא לא מחיצה היא הואיל ועומדת ברוח מ"מ נהי דלאו מחיצה לאכשורי אהל עראי מיהת מיקרי למיס' מדרבנן למיעבד בשבת ומדהויא לכתחילה לר"י ולא כמוסיף כדקתני שאין עושין אהל עראי בתחיל' לר"מ נמי בתחילה הויא דלגבי לכתחילה דלא ליקרי מוסיף לא שאני בין ר"מ לר"י ואימו' דאמרי רבנן להוסיף כו' אלא לא קשיא הא בדופן ג' כו' דלא הוי' אוהל בתחילה אלא היכא דלא מתכשרא בלא"ה ובהאי מחיצתא דקא עביד קא מתכשרא אבל בדופן ד' דבלא"ה מתכשרא מוסיף אמחיצות הוא דהויא וקאמ' אלא אדם אאדם קשיא דבמסקנא לא ניחא לי' דכדי שיאכל כו' אורחא דמילתא קתני:

לרש"י הא דאוקימנא הא בדופן ג' הא בדופן ד' אפי' לר"מ ובהמה דקתני לא יעמוד אע"ג דלא מכשרא אהל עראי מיהא הוי ולרבנן דתוס' דאמרי במכסרא תליא מילתא לא מתוקמא אלא כר"י דאי ר"מ בהמה מ"ט לא הא לא מכשרא ולהשר מקוצי אפי' כר"מ הואיל ומכשרא לפי שעה ולמ"ד בסוכה דר"מ אפי' באדם פליג לרש"י נמי דלא כר"מ מדקתני כדי שיאכל:

ב' כאן לדעת. אמר הרמב"ם ולא יעמוד אותן אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה אלא יעמיד אותן אחר שלא לדעתו. וטרחי בה רבנן מנ"ל הא והרב בעל מ"א מתיב עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל כו' אלמא אפי' לדעת המשתמש שרי. וחזינן אנן להרמב"ם דאמ' בהלכות סוכה עושה אדם את חבירו דופן בי"ט כדי שיאכל כו' בסוכה כשרה והוא שיעשה אותו שלא מדעת זה שנעשה דופן מכלל דמודי הרמב"ם התם ומתחזיא קסב' הרמב"ם לדעתו הנעשין מחיצה בכ"מ אסו' דהו"ל עושה מחיצת עראי בתחילה אבל שלא לדעתין אלא הולכין לתומן הו"ל מחיצה הנעשית מאילי' והיינו דאמרינן כאן לדעת לדעת הנעשין כאן שלא לדעת הנעשין והד' אמרינן הנהו זיקי ולאו זיקי דרבא הוו אלא דבני מחוזא דהוו שדיין בריסתקא בהדי דאתי רבא מפירקי' ותלמידי' אבתרי' אתו חזו בני מחוזא דאתעביד מחיצה דבני אדם אעלינהו לזיקי דידהו לשבתא אחריתי בעי עיילינהו ואסי' להו דהשתא ודאי מקמי דאתו מפירקא דעתי' עלוי' ולדעת המטלטל אסי' והיינו דאמ' דהו"ל כלדעת לא לדעת ממש אלא כלדעת והא דלדעת המטלטל אסו' אע"ג דהנך דאתעבידו מחיצתא לא ידעי והו"ל מחיצה הנעשית מאלי' חומרא הוא דאחמו' בה רבנן וכי אחמו' לטלטולי אבל היכא דעביד לה למצות סוכה לא אחמו' הלכך עושה את חבירו דופן כדי שיאכל בסוכה כשירה והיינו דאמ' הרמב"ם במחיצה הנעשית בשגגה והוא שתעשה שלא לדעת המטלטל אבל אם נתכוון אדם לזו המחיצה שתעשה בשבת כדי לטלטל בה אע"פ שעשה אותה העושה בשגגה אסו' דהיינו דומיא דבני מחוזא דאיכוונו להנך דאתו מפירקא והרב בעל בית יוסף אמר דהרמב"ם שמיע לי' מהנהו בני גננא דאוקים לי' כשהעמידו הם מחיצת האנשים וקשי' חדא מנא לי' דלאו דומיא דלדעת דאמרינן הוא ותו מחיצה שעשה אחר בשוגג ואיהו איכוון לה דאסר הרמב"מ מנא לי':

שלא מדעת פירש"י דאין דרך בנין בכך כו' אבל כלים דרך בנין בכך אסי' וקשיא תינח כלים בהמה מא"ל הא בהמה נמי לאו דרך בנין בכך וקתני לא יעמוד בה אדם ובהמה ותו לר"מ דאמרת אדם וכלים מי שמעת לי' לאכשורי בהמה לאו מחיצה היא ואדם מחיצה היא ולגבי שבת אדם שרי ובהמה אסירי אלא בהמה וכלים דלית בהו דעת אזלינן בתר אדם המעמידן מידי דהוה אבנין גמו' באבנים ועצים לית בהו דעת ואדם המעמידן הוא הבונה. אבל אדם דאית בי' דעת בתר העומד אזלינן כי ידע וקאי לשם מחיצה הו"ל עושה אהל עראי אבל היכא דלא וקאי