גאון יעקב עירובין קעג

יצא לדעת כיון דאיבלע בתחומי' כמאן דלא נפיק דמי דהא אכתי מצי עייל לתחומי' ורבנן סברי התם עדיפא כיון דאי עקר מד"א שלו והדר לתחומי' ובתתומי' לא אמרי' אין לו אלא ד"א אבל הכא כי נפיק אבד תחומי' ויהבינן לי' ד"א ואע"ג דמיבלעי הנך ד"א בתתומי' ור"נ ורב חסדא דעבוד כר"א בדלא מלו גברי אמר הרמב"נ דכי הדר ואותבי' ר"נ בר"י לרבא אידחיא הא דרבא וקמיבעיא לי' לרב חסדא בדמלו גברי אי שרי למיעבד מחיצתא בשבתא ולית הלכתא כר"א והיינו דאמר הריא"פ בשלהי פירקין הלכה כת"ק והשתא היכא דנפק מד"א באונס כאלו לא יצא כנהרדעי והיכי דמצי הדר לד"א אפי' יצא באונס אבד תחומי' כרבנן דר"א ומודה הרמב"נ ביצא ברשות לדבר מצוה דדר לתחומי' כדאמרינן בשמעתין אמתני' דמי שיצא ברשות ושאני התם דאקילו בי' נמי לאלפים אמה בחוץ לתחומי' והרז"ה אמר ביצא באונס הלכתא כר"א מדאוקי לי' רבא לדר"נ ורב חסדא בהכי ועבוד עובדא כר"א ומסתברא כותי' דלא למידחיא לדרבא וכן אמר רבן אלי' ואף רש"י ס"ל כהרז"ה דאמר אמתני' דמי שיצא חוץ לתתו' אפי' אמה אחת לא יכנס ר"א אומר שתים יכנס במזיד ומדעת שלא לשם מצוה אלמא קסבר רש"י ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"א אלא במזיד אבל באונס מודו ורבה דאמר אבל לדבר מצוה לאו דוקא ה"ה לאנוס ולדברי רבותינו בעלי התוספות אי תימא דבאונס מודו רבנן הא דאמר הלכה כריא משום דלרבנן לא פסיקא אי אפי' באונס פליגי משום דאכתי בד"א קאי לא דמי להחזירוהו או חזר ברשות ויצא מד"א או במזיד הוא דפליג ובאונס מודו והיינו דמיבעיא לי' אי הלכה כר"א באונס וא"ל ר"נ הלכה כר"א באונס אי משום דמודי לי' רבנן אי משום דמסתברא כוותי' באונס דלא חמירא האי הבלעה מהאי הבלע' אבל בהא דאר"א בהאי הבלעה אפי' במזיד הדר לתחומי' לית הלכתא כוותי' דל"ש והשתא ל"ש יצא חוץ לתחום בתוך ד"א ל"ש יצא חוץ לד"א וחזר לתחומי' באונס שרי במזיד אסור ורש"י דאמר אדרבה דמי שיצא ברשות דרבה לית לי' דנהרדעי ואותבוה ניהלי' בתוס' א"ה תיקשי להו מתני' לנהרדעי ולדעתין הא לא קשיא רש"י לטעמי' דאמר ע"כ לא פליגי רבנן אלא במזיד אלא הא קשיא אי לא שאני בין הבלעה להבלעה בדמלו גברי נמי ספיקא אי הלכה כר"א כדאמר בדלא עלו גברי ותו לרבה מ"ש יצא ברשות מ"ש החזירוהו והראב"ד אמר מי שיצא חוץ לתחום בין לדבר מצוה בין באונס אמרינן בי' כיון דעל על הלכך לא משכחת לה אלא אליבא דר"י וכשבירר לו לצד החיצון ואי הראב"ד מוקים לפלוגתי' דר"א ורבנן בהכי ורבנן כר"י השתא דכ"ע אית להו הבלעת תחומין ואזדא ר"א לטעמי' ורבנן לטעמי' דר"א דאמר והוא באמצען ואע"ג דבירר לו לאו כל כמיני' כי אזיל שתי אמות לצד תחומי' איבלע לי' תחומי' ורבנן לטעמי' דאמרי אם בירר לו לצד החיצון מהלך ד"א לצד החיצון ולצד הפנימי אפי' פסיעה אחת אין לו ולא איבלע תחומי' וקשיא חדא היינו דאמרינן הכא הלכה כר"א הא רבנן נמי לא פליגי עלי' אלא בבירר לו ד"א והכא הא לא בירר לו ד"א וא"נ בירר מקום מחיצות כד"א כולי' מדשרו בדמלו לי' גברא ותו מאי שנא דמלו גברא ומ"ש דלא מלו גברי אידי ואידי הבלעה הוא ותו הא דא"ל רבה ב"ב חנא לאביי בשמעתא דמי שיצא ברשות ומדר"א ומותבת לי' למר הא רבנן לא פליגי עלי' אלא בבירר דלית לי' לצד העיר כלום הכא הא אית לי' אלפים לכל רוח ותו רבה דאמר ע"כ ל"פ רבנן אלא לדבר הרשות כו' מ"ל לדבר הרשות מ"ל לדבר מצוה אי בירר לדבר מצוה נמי לא יכנס ואי לא בירר אפי' לדבר הרשות יכנס ואיכא למימר רבה הוא דמוקים לה פלוגתייהו בהבלעה ואנן לית לן דרבה ומוקמינן לה בבירר מעובדא דנחמי' ודנהרדעי ורבה ב"ב חנא דא"ל לאביי רבה אמר לך בהבלעה פליגא ואנא דאמרי כרבנן ע"מ הלכה כר"א ומלו גברי קשיא ואלא מודי הראב"ד דרבנן ור"א בהבלע קמיפלגי ובשל' בירר לו והיינו דאמ' הלכ' כר"א והראב"ד לדידן הוא