גאון יעקב עירובין קעא

והריטב"א אמר לא סוף דבר שבח בו ממש דהא אמרינן דאי קאי בימות החול כו' כיון דחיילא תו לא פקעא ואי איתא היכי חיילא הא אגלי מילתא דלא אתי. אלא ביום שבן דוד אפש' לבוא ומות' בשבתות ויו"ט שא"א לבוא בהם והיינו דר"ת. והא דאמ' והא לא אתא אלי' מאתמול לאו אמכאן ואילך דכל יומא הוה א"א לבוא כיון דלא אתי אלי' מאתמול. דמאי פריך כיון דחיילא ס"ס הא איגלאי מילתא דלא אתי אלי' והו"ל א"א לבוא אלא אמכאן ואילך כולהי יומא אפש' לבוא מיקרי דאפש' דאתי אלי' ולמח' אתי משיחא אלא איומא דקאי בי' כדפרישו בתוס' וכולהי שקלא וטריא אההיא יומא דקאי בי' אי מיקרי ראוי לבוא ולדידהו שבת אחר יו"ט נמי אסי' דמיומא דנדר ואילך כולהי אסי' דכב' חיילא נדירותא מיום שני לנדרו ואילך דיומא קמא איגלאי מילתא למפרע דלא אתי אלא ביום שני הו"ל אפש' לבוא דאפש' דאתי אלי' ביומא קמא ומשיח למח'. והא דכתבו רבנן דתוס' אדפריך כל יומא ויומא נמי והא ראוי לבוא ליכא לפרוקי אדקמשני שבתות ויו"ט והא לא אתי אלי' מאתמול קפריך דא"כ בשבתות ויו"ט נמי נימא והא ראוי לבוא דע"מ קשיא הא מעקרא נמי אסיק דעת' דראוי לבוא קאמר מדפריך כיון דחיילא כדאמ' הריטב"א והא לא הדר בי' ממאי דאסיק אדעתא מעקרא:

וכיון דאסיק אדעתי' דראוי לבוא קאמ' היכי אסיק אדעת דמשני אשבתות כיון דלא אתי אלי' מאתמול ועלה הא פריך כל יומא נמי דסוף סוף הא ראוי לבוא הו"ל לאסוקי אלא אמרינן ראוי לבוא ה"נ ראוי לבא:

לרש"י הא דמשנינן מובטח להן לישראל שאין אלי' בא לא בע"ש וקשיא ליחוש דלמא אתי אלי' ביום ה' וליכא למיפרקי' דאי אתא ביום ה' לב"ד הגדול כ"ע הוו ידעי דא"כ היינו דפריך כיון דחיילא עלי' נזירות ופריש רש"י דלמא אתי משיחא במעלי שבתא לב"ד הגדול הא כי אתא משיחא בע"ש אתי אלי' ביום ה' וכ"ע הוו ידעי לי' אלא ביום ה' נמי לא ידעי לה והא דלא חשו לה דמשמע להו דאלי' לא מקדים למשיחא אלא חד יומא ולרבנן דתוס' והירטב"א איכא למיפרך דאי ביום ה' הוו ידעי לה לרש"י לדידן דלית לן ב"ד איכא למימ' דכולהי שרי כיון דלא אתי אלי' מאתמול ולרבנן ודאי אסירא כיון דאפש' לבוא מיהא קשיא ר"ת במאי משני להא דתקנתו קלקלתו דהכא ראוי לבוא קאמ' תינח מכאן ואילך דאסירא יומא קמא דבחול דמשנינן דאסור משום דחיישינן דלמא אתי אלי' מאתמול לב"ד הגדול ובשר אמשיח מא"ל הא אמרינן תקנתו קלקלתו הא דאמ' רבן אלי' (ש"ע סי' רמ"ח סעי' א' בסימני ב') מדאיבעיא לן אי יש תחומין למעל' מיו"ד ש"מ דליתא לדהריא"פ דאמ' במים שאין עמוקין יו"ד אפי' ביום הראשון אסו'. דאי איתא תפשוט דאין תחומין מדתניא אין מפליגין פחות מג' ימים קודם השבת ואי ס"ד יש תחומין למעלה מיו"ד מקמי ג' ימים נמי ליתס' כי היכי דאסיר בלמטה מיו"ד איכא למיפרך כדאמרינן אתנא דנזי' האי תנא ספוקי מספקא לי' ולחומרא בנזי' דאורייתא דאין תחומין ה"נ האי תנא דאין מפליגין ספוקי מספקא לי' ולקולא בתחומין דרבנן דאין תחומין ואפי' להרמב"מ דאמ' תחומין די"ב מיל דאורייתא האמ' במים דרבנן וכ"ת מאי נ"מ אי אין תחומין אי ספקא סוף סוף עבדינן לקולא דאין תחומין כבר פירשוה הרשב"א והריטב"א אהא דאמרינן תנא דנזי' ספוקי מספקא לי' דנ"מ למאן דאמ' תחומין דאוריתא או היכא דאיכא חזקת ביתו דאי מספיקא אמרינן לחומרא ולהרמב"מ נ"מ בי"ב מיל ביבשה א"נ מספיקא לא אסרינן אפלוגי בים מכל מקום:

מתני':

פעם א' לא נכנסו לנמל כו'. הא דאמ' הריטב"א עלי' דירושלמי אלו לא הי' תוך התחום בהש"מ אפי' לר"ג אין להם לזוז ממקום שכלתה מדתם ודאי היכא דכלתה מדתם בתחילת הנמל היינו נתנוהו בדיר וסה' דהא חוץ