גאון יעקב עירובין יז

דר"ת כלישנא קמא דרבנן דתוספו' כרש"י דסוכה וכונה מילתא משמי' דהר"י בעל התוספ' אמר לה ור"ת נמי כוותי' ס"ל אלא קא אזיל ופריש למתניתי' דנזיר:

ב שיעורין כרימונים בתוספ' דבפ' המצניע אמר כמוציא רמון טהור משמע רמון אחד:

רבותינו בעלי התוס' מתני התם כמוציא רמון ולא כדאיתא בספרין דקמן דכתיבא כמוציא רמונים ורמון משמע אחד ומדחזקי' נמי הו"מ דייקו דחזקי' נמי האמר עד שהשלימו למוציא רמון ולא אמר רמונים אלא דקאמרי מהתם לבר מלישנא דרמון איכא לדיוקי מדלא אמר חזקי' ניקב כמוציא רמון וסתמו כו' וקא מדלג מזית עד שלש רמונים ולא תימא דמהמצניע נמי לאו מדקאמר רמון ולא רמונים דייקי:

אלא מדקא מדלג מזית לשלש רמונים וקאמר ניקב כמוצא זית טהור מלקבל בו זתים ועדיין כלי הוא לקבל רמונים ולא אמר ניקב כמוצא רמון טהור מלקבל בו רמון אחד וכן בניקב כמוציא ב' רמונים טהור מלקבל בו ב' רמונים ועדיין כלי הוא לקבל בו שלש רמונים דהאי לאו דלוג הוא דכמוציא זית עד כמוצי' שלש רמונים מדה אחת היא דבסתמא טהור ויחוד מהני בי' כדפירש"י טהור מלקבל בו זתים דבסתמא טהור ועדיין כלי הוא אם יחדו לרמונים והא בניקב כמוצא זית הוא וכן בניקב עד שלש רמונים מהני יחוד אם יחדו לדבר שהוא גדול מנקבו ובניקב כשלש רמונים תו לא מהני יחוד לגדול מג' רמונים דבטלה דעתו והיא מדה שני':

דכתיב ורחץ את כל בשרו במים:

ואע"ג דקרא כתיב ורחץ במים את כל בשר הכי אורחא דתלמודא לאיתויי קרא כאלו הוה כתיב הכי דתרווייהו חדא היא וגבי מצורע נמי כתיב ורחץ את בשרו במים ולמידרש מיני' בשרו במים ולא תחוץ בין בשרו למי' והכי נמי איכא למידרש במים בשרו אלא דהכי לישנא ניחא טפי וכה"ג בריש מכילתן דכתיב אל פתח אולם הבית כאלו הוה כתיבא הכי:

ולר"מ דאמר כו'. הומ"ל כי היכי דלר"י לא גמרינן מידי מארון דארון וכפורת שמונה ומחצה הוה ה"נ לר"מ אע"ג דארון וכפורת עשרה מ"מ לא גמרינן מיני' מידי ומחיצה אימא גבוה מעשרה או נמוך מיו"ד אלא ס"ס לר"י מא"ל ומשני בין לר"מ בין לר' יהודה הלכתא לגוד וכו' ואיכא נמי מנין מחיצות למיהוי רה"י דלר"י ב' מחיצות דאורייתא ולרבנן שלש או ארבע מחיצות כדאמרי בפירקין וכן מחיצה רחבה ד' וכל דיני פירצת מחיצות וכדאמרינן אמתניתי' דשיירא הכי אגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ רובה אלא מקצתי' נקיט:

לימא בהאי קמיפלגי כו' הא דתרגמו בתוס' אליבא דרש"י אע"ג דלא הוי מחיצ' לפחות מד' הכא הוי דופן אלא שבא למעטו לא תיקשי והא הכא תחת הקורה ליכא דופן אלא דחודי' יורד וסותם וטפי מעשרים דלא אמרינן חודו יורד וסותם ליכא דופן כלל. דהא כי ממעט לי' תחת הקור' ואוקמי אבציר מעשרים אמרינן יורד וסותם ואיכא דופן והאי דופן עבידא לכולה מבוי אלא דמטפח ולהלן הוא גבוה מעשרים וקס"ד השתא דכולי האי לא אחמור בי' ותו כי מעיינת במילתי' דרש"י דקאמר מעיקרא והלכך כיון דשיעור עשרים אמה משום היכר הוא הרי יש היכר לעומד וכו' ובהאי אוקימתא דכ"ע מותר להשתמש כו' ומ"ס קורה משום מחיצה אמר ואמרו רבנן דבטפי מעשרים לא אמרינן יורד וסותם וכיון דלא הוי מיעוט ד' וכו' והיינו דמעיקרא ס"ד למ"ד קורה משום מחיצה אפי' טפי מעשרים נמי אמרינן יורד וסותם אלא למעלה מך' דלא משום דקסבר אע"ג דקורה משום מחיצה הכירא בעי וכדאמרו רבנן דתוספ' בלחי בשמעתא דלחי הבולט וכיון דאיכא הכירא לעומד תחת הקורה על האיצטבא דממעט בי' סגיא וקאמר ואב"עא ומ"ס קורה משום מחיצה ולמעלה מעשרים דלא לאו משום דהכירא בעי אלא דעד עשרים חודו יורד וסותם וטפי מעשרים לא אמרו חידו יורד וסותם ובעינן מחיצה לד' והשתא למאי