גאון יעקב עירובין קנח

ואע"ג דהא ממילא קני מידי דהוה אביצה דממילא ואסיר משום הכנה ואהדר לי' רבה תחילת היום קונה ושבת מכינה לעצמה ואיהו הא לא קעביד מידי:

אלא מעתה יערבו בלגין וכ"ת מ"ש מנתנו באילן למעלה מיו"ד דאין עירובו עירוב דהוא ברה"ר ועירובי' ברה"י ולא מצי שקיל ומייתי לעירובי' למקום שביתה ומיכלי' ה"נ. א"נ תחילת היום קונה עירוב איהו הא לא מצי אכיל לי' בשעת קני' דמאן ידע תחילת היום לא דמי התם בשעת קני' אי הוה ידע שעתי' נמי לא מצי אכיל והו"ל סעודה שאינה ראוי לו הכא אי הוה ידע הוה מצי אכיל ומשום דלא ידע שעתי' דקני' הוא דלא מצי אכיל ה"ל סעודה הראוי בשעת קני' א"ל בעינן סעודה הראוי' מבע"י כדי שתהא ממש ראוי' לו לאכול בשעת קני':

אלא הא דתנן רא"א כו' אתמהי רבותינו בעלי התוס' לאביי מי ניחא והריטב"א טרח לפרוקי ואנן חזינן בה ולטעמי' כי מנח לי' נמי בסוף אלף לאביי מי ניחא מאחר דאכתי' שביתתי' בסוף אלף למזרח היכי קני עירובי' למערב למיזל אלפים מעירובו ואילך למערב הא אפי' פסיעה לבר מעירובי' למערב לא מצי אזיל אלא מאי אית לך למימר סוף היום מיעקר שביתתי' מהתם וקני הכא בסוף אלפים נמי כי מטא סוף היום מעקר שביתתי' מהתם וקני הכא ומצי אזיל ותרויי' בהדי הדדי שרי בעירוב:

והא בעינן סעודה הראוי' כו' והרז"ה וה"ר יונתן מתנו והא קא מכין מי"ט לשבת ומפרשי לה ולדידהו אי לאו דרבה לא קשיא ברייתא דהליכא אסירא דאמירה נמי שרי וכל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עלי' כדתנו בפרק שואל בשבת:

והא בעינן סעודה הראוי' מבע"י איכא בין מאן דבעי סעודה מבע"י למאן דלא בעי למאן דלא בעי אע"ג דלא מצי אכיל משום דלא ידע לה שפיר דמי כי הא דתרומה ספק טמאה ספק טהורה להרמב"מ דאמר לריוסי דאמר ספק עירוב כשר הכא משום דבעינן סעודה הראוי' מבע"י לא הוי עירוב הא לאו הכי מספיקא הוי עירוב וכי הא דבעי ר' שמואל ב"ר יצחק בשני ככרות א' טמאה וא' טהורה ואמר ערבו לי בטהורה בכ"מ שהוא ועוד כי מצרכינן הוא ועירובו במקום א' ומצי מיכל לעירובי' בשעת קני' בסוף היום למר ובתחילת היום למר אבל מקמי הכי לא בעינן ואע"ג דלא ידע שעתי' דקני' ולא מצי אכיל כיון דאי הוה ידע הוה מצי אכיל שפיר דמי ולמ"ד דר' יוסי לא אכשר בספק עירוב אלא היכא דאיכא חזקה לקולא נמי בשני ככרות הא איבעיא לן אבל למאן דבעי סעודה הראוי' מבע"י בעינן מצי למיכלי' ודאי ובשני ככרו' לא הוי עירוב משום דלא מצי מיכל לה ובעינן דאפי' מבע"י מקמי קני' מצי למיכלי' כי ההיא דלענין דאי לא מצי למיכלי' מקמי קני' אפי' בשעת קני' לא מצי למיכלי' דהא לא ידע שעת קני' ואי לא בעינן סעוד' הראוי' מבע"י דר"א דמתני' לא קשיא כיון דבשע' קני' סליק שביתתי' דלמזרח ואתי שביתתי' דלמערב ומצי אזיל למיכל לעירובי' ואפי' אי סוף היום קונה עירוב סליק שביתתי' דלמזרח בסוף היום. דאלת"ה כי מנח בסוף אלף אמה נמי היכי קני לי' עירובי' למיזל אלפים מעירובי' ולהלן הא אכתי שביתת' בסוף אלף דלמזרח ואפי' פסיעה חדא לבר מאלפים דלעירובי' דלמזרח לא מצי אזיל אלא למאי דבעי סעודה הראוי' מבע"י מקמי קני' קשיא. מיהא קשיא ולאביי מי ניחא ע"ש נתגלגל חוץ לתחום מהא דר"א. התם נמי נימא בשעת קני' אזיל לי' תחום ביתי' ואתי שביתתי' במקום דנתכוון לשבות ואית לי' מהתם אלפים ומצי אזיל ומיית לי' לעירובי'. וצריכנא מימר שאני התם דבמקום עירובי' לא מצי קני דא"כ קאי חוץ לתחום ואין לו אלא ד"א ועירובי' רחוק ממקום שביתתי' חוץ לד"א כדאוקימנא התם וקני ואזי ומייתי לא אמרינן וצ"ע: