גאון יעקב עירובין קנו

בתרא מספקא לן אי פלגא דיומא קמא הוא לקני בהדי יומא קמא ושביתתי' במקום עירובו ואי לא קני וכבני עירו הוא והו"ל חמר גמל ותו הא בעידנא דמנח עירובי' לא הוה ידע דמתאכיל עירובו בתר הכי וכבר קני לי' והיכא דבעידנא דמנח עירובי' הוה דעתי' למישקלי' משתחשך ולא לאנוחי עוד אי אמר עירובי בראשון ובשני כבני עירי הו"ל מערב לחצי יום ולא קני והוה כבני עירו ואי אמר סתמא תיקני לי עירובי הוה עירוב לראשון ובמני ה"ז חמר גמל וכל הני מילי לרב דמי שהוציאוהו אבל לשמואל עירב לב' רוחות לרבנן חמר גמל הוא וקי"ל כוותי':

ואם אמר עירובו בשני ובראשון כבני עירי לרב לא קנה עירוב וה"ה כבני עירו ולשמואל בשני חמר גמל ובראשון כבני עירו מה נפשך אי שתי קדושות וקנה עירוב הרי הוא בראשון כבני עירו בשני במקום עירובו אי קדושה אחת ולא קנה עירוב ה"ה בשניהן כבני עירו:

בשני מחשיך עליו כו' לא שנו אלא באותו רוח ובאותו פת ובשתיקה ואם לאו אסור משום הכנה ואמר הריטב"א והוא שהתנה ביום הראשון להיות בו שביתה למחר בה"ש ליום שני:

נמצא משתכר כו' במה שנטלו בראשון דאי לא נטלו שמא יאבד ואין לו לא הליכה ולא עירוב:

גמרא שאם עירב ברגליו ביום ראשון כו' וה"ה בפת בראשון מערב בו בשני כדקתני מתני' אלא ר"א הא לא נחית למימר אלא דלא מהני בה"ש קמא ובפת מצי למיהוי התם מבה"ש קמא והיכא דלית' התם קמ"ל רבותא טפי דאי נאכל אפי' בדיעבד אינו יוצא עליו א"נ לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא פת דאתני עליו דהאי פת מעקרא דליקני לי' נמי איום שני כדאמר הריטב"א אפי' עירב ברגליו דלא אתני מעקרא מידי שחד דכי שתיק מהני כדאמרינן בשמעתין:

והכא לחומרא והכא לחומרא. ואפי' לר' יוסי דאמר ספק עירוב כשר ומ"ד אפי' במקום דליכא חזקה דלקולא הנ"מ היכא דספיקא בעירוב הוא כי הא דר' יוסי בפירקין אבל הכא דספק קדושה אחת ספק ב' קדושות לא תלי בעירוב ולשאר הלכתי אזלינן בי' לחומרא ממילא לענין קנית עירוב נמי לחומרא א"נ הכא תקינו רבנן דלא לערובי במקום ספיקא וממילא אפי' דיעבד לא קני מיהא מבה"ש דרבא בפרק במה מדליקין קשיא דבה"ש במילי דאורייתא לחומרא כדקתני התם מטילין אותו לחומרא ב' ימים ולענין עירוב אזלינן לקולא:

התם משום הכנה פרישו בתוספות דרבנן מעירובי חצירות אותיבו לר"א וכן אמר הריטב"א וטרח טובא לאוקמי שמעתין ולדעתין כיון דעירובי חצירות לית' בי"ט והוצאה מישרא שרי בי' היכי מצית אמרת קדושה אחת בהאי דשרי כי אמרינן קדושה אחת בהא דאסור בי"ט ובשבת אמרינן כיומא אריכא דמי אבל בהיאך דשרי בי"ט היכי הוה חד יומא אריכא וקדושה אחת דלא קדיש כלל בהא והיינו טעמא דרבי דשרי בעירובי חצירות ואסיר בע"ת דרבי לטעמי' דאמר קדושה אחת הן כדאמר רב תני לה ולא ס"ל וע"ת דאסר בי"ט קדושה א' הן וע"ח דשרי בי"ט ליכא למימר בי' קדושה א' ורבנן ע"ת הוא דאמרו לו לר"א ודקאמר הכא משום הכנה ולא קאמר משום מקנא ביתא חדא מיני' נקט דכ"ע ואפי' למאן דשרי בשני י"ט כדאמור בתוספות א"נ כדאמור בתוספות ביצה דמקני ביתא היינו הכנה ודאותבי' אביי לרבה מרבנן דמתני' דס"ל אי הכנה אסירא דאסיר ואפי' רבנן מודי והו"מ לאותובי' מהא דאמרו לו תי"ל משום הכנה אלא ממתני' אלימא לי' ותו דמתני' בהדיא קתני דשרי:

ותו דר"א נמי לא פליג וכי משני לי' תחילת היום קונה עירוב היינו דאותובוה רבנן לר"א ומערב ברגליו קא אותיבו דלא בעי מימר אלא אזיל ושתיק וס"ל אפי' בתחילה