גאון יעקב עירובין קנה

דלית להו אבל בדרבנן אית להו ולא מפכינן להא דאגודה של ירק דר' יוסי אע"ג דלית לי' ברירא מדבעי סלע חדשה הא סלע סתמא לא חלל הנ"מ בדאורייתא אבל הכא דמאי דרבנן הוא אית לי' ברירה ורבנן דפליגי עלי' דר' יוסי לית להו ברירה אפי' בדרבנן ואיבעיא לי הני רבנן מאן נינהו:

קסבר רב יוסף כו' ודאי רב יוסף לא מדבעינן אפוכי קאמר דר"ש לית לי' ברירה אפי' בדרבנן ומתניתא ר"ש היא דאי שנא דרבנן מדאורייתא לא בעינן אפוכי ואי לא שנא תיפוק לי' דר"ש לית לי' ברירה וכל הני תנאי דלית להו ברירה אלא רב יוסף אדרבא קאמר תנאי שקלת מעלמא דאי לא מפכת לה רבנן דר"ש אפי' בדרבנן לית ליה ברירה ואי מפכת לה ר"ש לית לי' ברירה אפי' בדרבנן והא דקאמר והא שמעינן לר"ש דלית לי' ברירה אלא איפוך לאו לסיומו מילתי' לאשכוחי תנא היא דקאמר אלא לפרושי מתניתא משום דלא שאני לי' בין דרבנן לדאורייתא וקא קשיא לי' דר"ש אדר"ש ומפיך לי' ואע"ג דאמרן דרבא אשם תנא קא מהדר מאן תנא רב יוסף סבור הוה דרבא אהא קא מהדר וקאמר א"נ לא מפכת לה הא איכא רבנן דר"ש דס"ל הכי ולא קאמר רב יוסף מהא דאגודה של ירק דעירוב גופי' ניחא לי' טפי לאיתויי בגוונא דקמיירי האי מתניתא ואבע"א דרב יוסף לאפלוגי תנאי בהא אי שאני בין דרבנן לדאורייתא לא מסתבר לי' אלא אי אית לך למימר שאני דכ"ע הכי ס"ל ומהדר אתנאי דלא תימא דכ"ע בדרבנן אית להו ברירה והא מתניתא מני וקמייתי מתניתא דא"נ לא מפכת לה איכא רבנן דר"ש דס"ל ל"ש וכיון דמשכחת לרבנן דס"ל ל"ש כולהי תנאי דלית להו ברירה אפי' בדרבנן לית להו וקשיא דר"ש אדר"ש ואמרינן איפוך ורבנן דאמרי עירובי' עירוב בדאורייתא נמי אית להו ברירה ומחוורא טפי כדשנינן מעקרא:

א"ל אביי אלא מעתה היו לפניו שני רמונים כו' ואביי קים ליה למאן דאית לי' ברירה הוי תרומה:

שאני התם דאיכא סביביו וארמונים לא חש לשנויי דס"ל הכי נמי דאין בדבריו כלו' סוגיין דכ"ע מאן דאית לי' ברירה ל"ש בדאוריתא ל"ש בדרבנן אית לי' ומאן דלית לי' ברירה ל"ש בדאורייתא ל"ש בדרבנן לית לי' ולרב ועולא ורב יוסף טעמא דידהו בלוקח יין משום דאין ברירה אנא לרב ר' יודא ור' יוסי ור"ש לית להו ברירה ודמתני' ליתא ולעולא ר' יודא אים לי' ברירה ור' יוסי ור"ש לית להו ולרבא טעמא דידהו שמא יבקע הנוד או בעינן ראשית ששירי' נכרין ור"ש נמי אית לי' ברירה ודכ"ע ר' מאיר אית לי' ברירה מדשרי בלוקח יין ור' יוסי לית לי' ברירה מדבעי סלע חדשה:

דף ל"ח אי אתה מודה כו' בתוספות דידע הש"ס שאין זה עיקור הטעם לא תימא דידע דאי ידע מאי ואבע"א כדקתני טעמא ותו מדקאמר ולמאי דסליק אדעתין מעקרא דבעינן ראשית מכלל דמסקנא כהאי שנוייא בתרייתא אלא אימא דמסתבר להש"ס:

מתניתא לרבנן אי עירב' לב' רוחות או עירב לראשון אינו עירוב ואמר הריטב"א אם היה בדרך לא יזוז ממקומו שהרי עקר עירובו מכאן ובמקום עירובו אינו קונה ואם הוא בביתו בה"ש כיון שלא עשה כלום בעירובו הרי הוא כבני עירו שאין אדם עוקר דעתו מביתו אלא על דעת שיקנה לו עירובו ע"כ ולא דמי לנאכל בראשון דהוי חמר גמל כדא"ר יודא דהכא מספיקא דאימא חדא קדושה אמרינן לא קני לר' עירוב כלל ובביתי' קאי אבל נאכל עירובו בראשון איומא קמא ודאי קני או שתי קדושות הו"ל עירוב ליומא קמא ואי חדא קדושה הו"ל עירוב לתרי יומי ואיומו