גאון יעקב עירובין קנב

טומאה וכו' והכא ליכא חזקה לחומרא קס"ד התם במקוה שנמדד ואיכא למימר העמד מקוה על חזקתו וכ"ת הרי חסר לפניך ואיכא תרתי לגריעותא כדאמרי' בריש נדה מ"מ הואיל ואיכא חזקה לקולא לא הוי אלא ספיקא וספיקא חמירא הוא דהואי ובדאורייתא אפי' ברה"ר דספיקו טהור ספיקא חמירא כי הא דאיכא תרתי לגריעותא ספיקו טמא אבל בדרבנן בספיקו חמירא נמי ליקול והיינו טעמא דרב הונא ב"ר חיננא א"נ קסבר רב הונא בר"ח הא דתניא ספק נתקנו מבע"י כדקתני ואע"ג דאיכא חזקה דטבל שרי ר' יוסי ותלמודא לרבא הוא דמשבש. ותני נדמע אע"ג דליכא חזקה לקולא ספיקא בעלמא היא ור"י סבר תחומין דרבנן וספק דרבנן לקולא ואדר"מ פריקו רבה ורב יוסף ואוקמי למתניתין בשתי כיתי עדים דעדים מפקעי לחזקה דעירוב וספיקא דאורייתא היא ולחומרא רבא אמר הכא חדא חזקה לקולא ואדר' יוסי שני רב הונא בר חיננא שאני טומאה הואיל ויש לה עקר מן התורה אחמור בה בספק טומאה דברה"ר דבתרתי לגריעותא ספיקו טמא אבל תחומין דאין לה עקר מן התורה לא אחמור בספיקו ולאידך שינויא הואיל ואין לה עיקר אע"ג דאיכא חזקה לחומרא לא אחמור רבא אמר טעמא דטומאה לאו משום דאית לי' עיקר מן התורה אלא התם במקוה שלא נמדד וליכא אלא חזקה דטומאה אבל הכא אע"ג דליכא חזקה לקולא ספיקא בעלמא היא ור"י סבר תחומין דרבנן וספק דרבנן לקולא והא דאמרינן מ"ש תרומה דאמרינן העמד תרומה על חזקתה לאו דהיינו טעמא דספיקו כשר דבלאו חזקה נמי ספיקו כשר אלא ה"ק מ"ש תרומה דאמרינן העמד תרומה על חזקתה מדרמינן דר"מ אדר' מאיר ורבא נמי קאמר הכא איכא חדא חזקה לקולא:

וכן אמרו בירושלמי א"ר שמואל בר' סיסרטא עירוב עשו אותו כספק חרש ר' ירמי' בעי עד כדון בקיים ואפי' נשרף א"ר יוסה קיימתי' כיי דמר ר' הושעיא הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין מדבר תורה דר"ש בר' סיסרטא סבר ע"ת דכ"ע דבר תורה וכרב חיננא כדפרישן התם ומפרק לר' יוסי משום חזקת עירוב כדפרישן התם ופריך ר' ירמי' בנשרף דלא קיים ליכא חזקת עירוב וקתני ר' יוסי מכשיר ואתא ר' יוסה למימר טעמא דר' יוסי דע"ת דרבנן וספיקא דרבנן לקולא אפי' בדליכא חזקה להיתרא וטומאה כר' יונה דהתם דלא טמא ר' יוסי אלא משום היכא דאיכא חזקה וכרבא דהכא ור' יונתן דאמר התם אחר חזקות הלכו כר' שמואל בר' סיסרטא:

ספק נדמעו הריטב"א משמי' דרבנן בעלי התוס' אמר ספק נדמעו בתרומה טמאה:

סוגיא דהיום חול כו' מיפרשא כולה בדברי הריטב"א:

ב מתני' מתנה אדם כו' ואע"ג דבעינן דמצי אזיל בהש"מ למקום עירובי' והכא בהש"מ הא לא מצי אזיל מביתי' לא למזרח אימא אתא חכם למערב ולית לי' למזרח אפי' אמה ולא למערב אימא אתא חכם למזרח כיון דאי הוה ידע הוה מצי אזיל ומשום דלא ידע לא מצי אזיל לית לן בה וכה"ג אמרינן בנתנו במגדל ונמצא המפתח דאפי' נמצא בשבת ובהש"מ הי' אבד עירובו עירוב כיון דלא הוה בהש"מ אלא חסרון ידיעה ולא דמי לשתי ככרות א' טמאה וא' טהורה ואמר עירבו לי בטהורה בכ"מ שהיא דלא הוי עירוב אע"ג דאיכא טהורה ודאית אלא דלא ידע לה דהתם לא אגליא בשבת אבל אי אגליא בשבת ה"נ דהוי עירוב דהו"ל כמאן דאגליא בה"ש וסעודה הראוי' מבע"י הוא א"נ התם אפי' אגליא בשבת מ"מ סעודה הראוי' מבע"י בעינן וליכא אבל הכא סעודה הראוי' היא ואיהו דלא מצי אזיל מספיקא לית בה:

לא לכאן ולא לכאן כו' אסקינן בירושלמי אפי' לא אמר לא לכאן והעכו"ם לא באו ה"ה כבני עירו כדפרישן התם דבעירו לא צריך תנאי כפול: