גאון יעקב עירובין קנא

אחמור רבנן בספיקי' אפי' במקום חזקה:

קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן הריטב"א משמי' דהראב"ד והריטב"א דידי' אהדרי לפרוקי שמעתין אי תימא תחומין די"ב מיל דאורייתא ואנן נמי אמרינן בה פירוקא בשלהי פירקא קמא:

רבא אמר היינו טעמא דר"י דאמרינן העמד כו' פירשוה הריטב"א אבל הכא העמד עירוב על חזקתו דעדיפא מחזקה דגברא על ביתי' והיינו דפרכינן אדרבא העמד מקוה על חזקתו דהא עדיפא:

במקוה שלא נמדד ורישא דקתני מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג בין ברה"י בין ברה"ר טמאות התם בטומאה דאורייתא ומשום דאיכא תרתי לגריעותא העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך כדאמרינן בריש נדה אבל בטומאה דרבנן לא נמדד טמא הא נמדד טהור. וה"ה דהו"מ משני התם חסר ואתאי חסר ואתאי אלא קסבר בדרבנן לא אמרינן חסר ואתאי ובדאורייתא היכא דאיכא למימר אתאי והדר אתאי האי חזקה גריעא והיכא דליכא למימר הכי האי חזקה עדיפא כדאמרן והריטב"א אמר שלא נמדד מזמן מרובה דחסר ואתאי והיינו דריש נדה:

שמעינן משמעתין ספק עירוב היכא דאיכא חזקה דעירוב לקולא ספיקו כשר היכא דליכא חזקה דעירוב לקולא אוקמינן לי' אחזקת ביתי' ולא הוי עירוב והך מילתא ל"ש אי אמרינן תחומין דאורייתא או דרבנן הלכך אמרו ר"ח ור"ת הא דאמר רבנן בפ' במה מדליקין נאכל עירובו בהש"מ או הניח עירובו בה"ש קנה עירוב הנ"מ בעירובי חצרות אבל בעירובי תחומין לא ופליגא דרש"י והרמב"ם דאמרי אפי' בע"ת ואמר הרמב"ם אם עירב בתרומה שהיא ספק טמאה אינה עירוב שאינה סעודה הראוי' וכן אם היו לפניו שתי ככרות של תרומה א' טמאה וא' טהורה וכו' אלמא קסבר הרמב"ם ספק טמאה היינו טעמא דבעינן סעודה הראוי' וליכא הא חזקה דעירוב לא בעינן וחזינן טעמא דהרמב"ם דכולה סוגיין קשיתי' חדא הא דרמי דר"מ אדר"מ אימא הכא משום דאוקי חזקה דביתי' להדי חזקה דעירובי' וספיקא דאורייתא לחומרא וכ"ת חזקה דעירובי' עדיפא כדאמר הריטב"א בכולהי תלמודין אמרי' דחזקה כי האי עדיפא דלא אתרע והאי הרי טמאה לפניך ותו האי הכא איכא חדא חזקה לקולא דאמר רבא חדא נמי לא הואי דאיכא חזקה דביתי' להדי' ותו דר' יוסי אדר' יוסי מאי רמי לימא שאני הכא דאיכא חזקה דעירובי' וכ"ת היינו דאמר רבא כדפריש הריטב"א הא ליתי' במילתא דרבא ותו רבא דאמר טעמא דר' יוסי דאמרינן העמד טמא על חזקתו ה"נ נימא העמד בעה"ב על חזקת ביתי' וכ"ת איכא חזקה דעירוב להדי' אמאי לא אמרה רבא ותו השתא לר"מ ודאי תחומין דאורייתא ולר' יוסי נמי איכא למימר תחומין דאורייתא אלא הא דקי"ל תחומין דרבנן דלא כמאן ותו הא דתניא כיצד א"ר יוסי ספק עירוב כשר ואפי' בתרי ותרי נמי ואמאי נימא סהדי מפקעי לחזקה דביתי' וכ"ת ר' יוסי פליג עלי' דר"מ בהא לא אשכחן לה בשמעתין דלימא דבהא פליגי ותו חזקה דביתי' מאן דכר שמה וכי סני לי' לתלמודא למימרה אלא חזקה דביתי' לאו חזקה היא ולא דמי לטמא דאמרינן כי היכי דהוה טמא אכתי טמא הוא אבל הכא גופי' לא אשתני ועירוב או איסור תחומין מקמי בהש"מ אכתי לא שייכא ודירתי' השתא נמי לא עקר אלא תקנתא בעלמא הוא דמחזי כמאן דדייר התם ואי תחומין דאורייתא גזירת הכתוב הוא דליהוי איהו או ככרי' התם באתחלתא דשבתא ואככרי' ליכא חזקה לחומרא ורמינן דר"מ אדר"מ ודר' יוסי אדר' יוסי דר"מ אוסר בעירוב אפי' היכא דאיכא חזקה לקולא כתרומה ונטמאת ור' יוסי קא פסיק וקאמר ספק עירוב כשר ואע"ג דליכא חזקה לקולא משמע א"נ מדאכשר ר' יוסי אפי' בנשרף ובנשרף הואיל וליתי' קמן לא אמרינן בי' חזקה כדאמרו בירושלמי. ואדר' יוסי קא רעי אע"ג דתנן התם בהדיא שר' יוסי אומר כל דבר שהוא בחזקה