גאון יעקב עירובין קמז

הכא בשידה גופה אי מקבלי טומאה פליגי ואמ' אביי היסט מחמת כחו טמא שהקיש עליהן מחמת רעדה טהור היינו כח כחו והכא ברעדה מחמת כחו דבכחו הרעידן והנך תרתי מתניתא שמעינן מינייהו דהיסט גמור אפי' באוהל טמא דאוהל נמי מקבל טומאה והך סיפא ואידך דכ"ע היא ואביי בחדא מיני' הוי סגי לי' כיון דמקבלי טומאה תו ליכא למיפלג ביני' דאי כח כחו טהור בכלי נמי טהור וכן ברעדה מחמת כחו אלא לאביי לאלומי קושיא מייתי תרתי ולהר"ש בפירושיו על המשנה לא מתנינן הכי בדאביי מחמת רעדה טהור דהיינו פלוגתי' אלא דכ"ע היסט מחמת כחו טמא והכא ברעדה מחמת כחו עסקינן ובשידה תיבה ומגדל עצמן דכ"ע דלא מקבלי טומאה כלל דכלים הבאין במדה טהורין מכלום בין במגע בין מהיסט כי פליגי בכלים שבהן או עליהן והכלים ניסוטין מחמתן וקסברי רבה ורב יוסף למימ' בהיסט מחמת היסט קמיפלגי דמ"ס כלי הוא ואע"ג דכלי טהור הוא כי הסיט הזב להך כלי ומחמתו ניסוט כלי שבתוכו או כלי שעליו טמא ומ"ס אוהל הוא ובאוהל כי ניסוט כלי שעליו מחמתו טהו' וקא"ל אביי ותסברא התניא אהל וניסוט טמא אם ניסוט האוהל ומחמתו ניסוט כלי שעליו טמא כלי ואינו ניסוט טהו' שלא הסיט הכלי אלא הזב הרעיד את הכלי ומחמת רעדה ניסוט הכלי שעליו טהו' וכ"ת ממאי דר' נחמי' ור"ש היא דלמא דעת שלישית היא ורבנן ור"נ ור"ש פליגי וקסברי היסט מחמת היסט באהל טהו' בכלי טמא וקמיפלגי בשדה תיבה ומגדל אי אהל הוא אי כלי הוא והא קתני סיפא ואם היו ניסוטין טמאין זה הכלל כל שהוא מכח הסטה טמא מכח רעדה טהו' והך סיפא ר"נ ור"ש הוא דמתנו לה אלמא קסברי היסט מחמת היסט באהל טמא וכיון דריש' דקתני אהל וניסוט טמא ר"נ ור"ש היא סיפא נמי דקתני כלי ואינו ניסוט טהו' ר"נ ור"ש היא ואי מסיפא לחוד ה"א ההיא באהל אבל בכלי היסט מחמת רעדה נמי טמא והכא בהיסט מחמת רעדה פליגי מ"ס כלי הוא ומ"ס אהל הוא קמ"ל אידך דקתני כלי ואינו ניסוט טהור והיינו היסט מחמת רעדה דאי אינו ניסוט כלל מאי למימרא והיינו דרבותינו בעלי התוס' דהכא ותוספות דהכא דהר"ש היא דסתם תוספות דהר"ש היא. והא דקאמ' ה"א דאתיא דלא כר' נחמי' ור"ש ה"ה דלא כרבנן אלא הואיל ולאביי ר"נ ור"ש היא קאמ' דה"א דלא כר"נ ור"ש היא אלא דעת שלישית היא. א"א אביי דכ"ע היסט מחמת כחו טמא שבכחו הסיט אהל או כלי ומחמת היסט זה הוסט כלי שעליו טמא והיינו דקאר"נ ור"ש כ"ש מכח הסטה טמא והכא ברעדה מחמת כחו שבכחו הרעיד אהל או כלי וכן אם הרעיד הקרקע ומחמת רעדה זו הוסט הכלי שעליו מ"ס הוי היסט ומ"ס לא הוי היסט וסיפא דקתני מכח רעדה טהור ר"נ ור"ש הוא וכן אידך דקתני כלי ואינו ניסוט טהור בהיסט מחמת רעדה ור"נ ור"ש היא:

מתני' נתגלגל חוץ לתחום הריטב"א פריק לקושיא דרבנן בעלי התוס' כל שאינו יכול לילך לשם בהיתר גמור אינו קונה לו עירוב. ע"כ. ואפי' לרש"י דאמ' ר"י ורבנן דכהן בב"ש הקברות כסומכוס הא לרבנן דסומכוס הואיל וישראל מצי אזיל ומיכלי' ש"ד הכא לא אמרינן ליקני לי' עירוב במקום שנתכוון לשבות ואע"ג דאיהו לא מצי אזיל למקום עירובו הואיל והנך דבתי דידהו להלן מביתי' דידי' והאי עירוב בתוך תחומי' מצי אזיל ומייתו למקום שביתתו ומיכל. דלאחריני הואיל ומצי מייתי לא אמרינן דאי לא תימא הכי לסומכוס נמי הנך הא מצו מייתו ומיהב לי' וחזי נמי לדידי' אלא הא דאמ' רבא ל"ש אלא שנתגלגל חוץ לד"א אבל לתוך ד"א הנותן עירובו יש לו ד"א קשיא מה נפשך אי נתכוון לשבות כמאן דקנה שביתה דמי אפי' חוץ לד"א נמי דהא אית לי' אלפים ממקום שביתתו אי מצי אזיל מביתי' ד' אלפים אמה אלפים עד מקום שביתתו ומשם ואילך אלפים ומייתי עירובי' לתוך ד"א ממקום שביתתו וקנה לי' עירובו. ואי נתכוון