גאון יעקב עירובין קמו

אוקמוה בטבלא נתונה עלי' ש"מ לשמא יקטום נמי לא חשו. ואמתני' דמגדל אמרו תני' רא"א אם בעיר אבד עירובו עירוב אם בשדה אבד אין עירובו עירוב. ופירשוה משום דבעיר יכול להביאו דרך פטור ובשדה אינו יכול להביאו ואקשו יאות אמר ר"א מ"ט דרבנן ושני כדר"מ דאמר פוחת ונוטל ואקשו כלום אמר ר"מ לא בי"ט דלמא שבת ואוקמוה למתניתן כר"א בן יעקב דאמר קושרין לפני הבהמה שלא תצא. ונחזי אנן מדלא אייתוה למאן דליפלוג אהא דראוי הוא לעבור על השבות ולאכול ולא חשו אפ' לשמא יקטום להכא אמרו יאות אר"א מ"ט דרבנן והא סתם שדה כרמלית הוא ומ"ש מאילן למטה מיו"ד וצריכנא דחוקי ומוקמי הכא בשדה שהוא רה"ר והא דדחו אוקימתא דר"מ דבי"ט הוא מדשרי בי"ט מכלל דמדאורייתא שרי ובשבת רבנן הוא דגזור בי' והאמרת ראוי הוא לעבור על השבות ולא אמרת לליפליג תנא בהא ואפי' לשמא יקטום לא חשית ובעינן דחוקי עוד דשבות דהכא חמירא משבות דשמא יקטום. ודאוקמוה כר"א בן יעקב מכלל דמאן דלית לי' דראב"י סבר דמדאורייתא אסירא א"נ הא נמי משבותין חמורין היא וכולי האי לית לן לדחוקי נפשין וטפי אית לן למימר דהכא בסתם שדה דכרמלית הוא ושבות דפוחת ודמישרי קיטרא לא שנו מכולהי שבותין דעלמא אלא כי אמרו ראוי הוא לעבור על השבות שבות דנטיל' דעירוב אמרו אע"ג דאיכא בטלטולי' שבות דמנחא באילן או בכרמלית ראוי הוא לאכלו קרינן לי' דראוי הוא לעבור על השבות ולאכול אבל שבית דלאו בנטילה דעירוב הוא אלא בדבר אחר ועוד דמקמי דנטילה דעירוב הוא כגון לאיתויי' למפתח מכרמלית או למיפחת מגדל או למישרא קיטרא ואכתי לא נוטלו לעירוב לא אמרינן בי' ראוי הוא לעבור על השבות דבלאו משום עירוב הא לא ראוי לעבור עליו וכי עביד לי' נמי כי היכי דלישרי לטלטלי' לעירוב לא קרינן לי' ראוי כיון דבלאו עירוב לא ראוי מיקרי אלא שבות דנטילה דעירוב גופה קרינן לי' ראוי והשתא כולהי שמעתא דהכא ברויחא מיתוקמי ולא צריכן לדחוקי נפשין דאליבא דרבנן אמרו ואע"ג דרישא רבי היא או לאפלוגי בין שבות לשבות וכולהי סוגיין הלכתי ננהו וכהרא"ש וברי' ואפי' בשדה שהוא כרמלית וכל שבות דלאו כנטילה דעירוב הוא אינו עירוב וכן בחותמות שבקרקע אינו עירוב:

מיהא הא דאמרינן בנפל עליו גל לימא מתני' דלא כרבי לא צריכא דבעי מרא וחצינא דמלאכה היא הא לא בעי מרא וחצינא דשבות היא לרבי הוי עירוב והא טלטול אבנים דגל לאו בנטילת עירוב הוא ואיכא למימר דירושלמי ודבבלי פליגי אהדדי דירושלמי דאמרי ראוי הוא לעבור על השבות ולאכול ולא התירו כיון דלא עבר אלא אשבות קרינן לי' ראוי לאכלו וכהראב"ד וכדאמרן בריש שמעתא דנתנו באילן לא קרינן לי' ראוי לאכלו אלא היכא דשבות בנטילה הוא אבל דלא בנטילה הו"ל אינו ראוי לעבור כדאמרן ולהכי לא פריש מידי בנפל עליו גל ובבלי דאמרי לרבי לא גזרו עלי' בה"ש סברי דהתירו ואפי' בעלמא היכא דאיכא מצוה או צורך גדול התירו ולית להו דהראב"ד וה"נ אפי' שבות דלאו בנטילה התירו משום עירוב א"נ דכ"ע אית להו דהראב"ד ודבבלי סברי מ"מ ראוי לאכלו מיקרי. ודירושלמי מיפרקא כדאמרן ודבבלי משום דשני בין שבות לשבות א"נ סוגיין אליבא דרבנן וכהרמב"מ והרשב"א ואית לן למימ' דבבלי נמי אית להו האי סברא כי היכי דתיתי כולהי סוגיין ברויחא כדאמרן והא דאמ' בגל דבעי מרא וחצינא לרווחא בעלמא קאמר אי תימא לרבי אפי' בכה"ג הוי עירוב לימא דלא כרבי ל"צ דבעי מרא וחצינא ולא קשיא ולא מידי אבל להלכה אפי' בלא מרא וחצינא לרבי נמי לא הוי עירוב וצריך תירוץ:

וקתני סיפא כו'. האי לאו סיפא דמתני' היא אלא דתוספתא והכי איתני' על השידה ועל התיבה ועל המגדל בזמן שהן באין במדה ר"נ ור"ש מטהרין ואם היו ניסוטין טמאין זה הכלל כל שהוא מכח הסטה טמא מכח רעדה טהור לרש"י