גאון יעקב עירובין קמג

לעיל ולרש"י דלעיל קשיא הא מצי מייתי לי' פחות פחות מד"א ולרבנן דתוס' איכא למימ' אזיל חוץ לד"א טובא תו קשיא למטה מיו"ד נמי כיון דיש לו ד"א מקום העירוב דבתוך ד"א שלו רו"ל כמונח ברה"י וכמאן דאנחא למעלה דמי דרה"י עולה עד לרקיע כי היכי דאמרינן אמקום שביתתו:

ב לא צריכא דקאי בכרמלית וכ"ת מאי פסקא דאילן ברה"ר קאי ובור בכרמלית וליפלוג ולית ני באילן גופי' בד"א בעומד ברה"ר אבל עומד בכרמלית אפי' למעלה מיו"ד עירובו עירוב סתם בור לא חפרי אינשי ברה"ר:

אלא ש"מ כאן בעוזרדין כאן בשאין עוזרדין לרש"י דאמר חד מינא הוא ומעיקרא דרכיך נידון כירק ולבסוף דאקשי נידון כאילן הכא כגון דנטע כרם בבתרייתא דכי נטע לי' בקנה רך כלאים ובקשה לאו כלאים דאי לא תימא הכי מאחר דאיתסר בעידנא דרכיך היכי הדר ומישתרי:

שמעינן דקנה דעוזרדין חמירא מאילן דאפי' בה"ש אסירא שמא יקטום ובלאו דעוזרדין אפי בשבת שרי ומדקא כולהי רבוותאי פסקי וקאמרי קנה מחובר אסורה ולא מפלגי בה מידי אלמא קסברי עוזרדין ושאין עוזרדין תרי מיני נינהו וסתם קנה דעוזרדין ודלאו עוזרדין לא שכיחא:

מתניתין רא"א אם אינו יודע כו' אמר הריטב"א דכל שאינו יודע בודאי אינו עירוב ס"ל כר' מאיר וספק עירוב אינו כשר ואנן אית לן למימר אפי' תימא ר' יוסי ע"כ ל"ק ר' יוסי אלא היכא דאיכא למיתלי דבה"ש הוה עירוב כדהוה מעיקרא כגון נשרף או נטמא ספק בע"י ס' משחשיכה אמרינן העמד עירוב על חזקתו אבל הכא דודאי ליתנהי בה"ש בדוכתא דהוה מעקרי דמעקרא הוה בידי' והשתא אבד ונפיק מתחת ידי' אתרע חזקתי':

גמרא הא דאמרו רבותינו בעלי התוספות והא דקא' דמ"ס כלי הוא היינו בהנהו דאו' נוטלין ולא מחזיר ודלא הוי בנין וסתירה גמורה וכן אמר הרא"ש השתא דקארי לה משום דאסור לשבור ומשני דסתיר כל דהו כעין חזרת דלתות ומאי ומ"ס כלי הוא ואין בנין וסתירה בכלים הא מעקרא נמי ידע דכלי הוא ואין סתירה בכלים אלא סתירה גמורה קא קשיא לי' וקא מהדרי לי' הכא לאו סתירה גמורה היא עיקר חסר מן הספר ואיכא למימר מעקרא קס"ד אי מתני' דאפשר בסתירה כל דהו מ"ט דר"א ואלא בסתירה גמורה ואמאי הוא במקום א' כו' ואהדדי' לי' ר"א ורבנן באוהל וכלי קמיפלגי ולעולם דאפשר בסתירה כל דהי מיהא סוגיא רהיטא דרבה ורב יוסף אהדדי דמ"ס כלי הוא ואין בנין וסתירה בכלים ומעקרא ס"ד דאוהל הוא ובכלי גדול מחזקת מ"ס א"נ בשל אבן א"נ במגדל המסומר וכן סוגיא דשובר את החבית דאפי' שלימה שרי וכן אמרו בירושלמי כדאייתו' בתוספות ומוסתקי לר"א הוא דאוקימנן וכן אמר רבינו אלי' ואביי ורבא בכלי גדולה מחזקת מ"ס אוקמי לה והא"ר זירא ביו"ט אמרו כו' ולא אוקמי' לדהכא אפי' בשבת ורבי היא דלא גזור שבות בה"ש דא"כ רב ושמואל דאמרי ר"מ היא מאי איכא בין ר"מ לרבנן לר"מ נמי בשבת אסור משום שבות ולרבנן דאסרי אפי' ביו"ט משום שבות היא דאסרי דאוירא דליבני לית בי' משום דסתר אהלא אלא מדרבנן כדאמר רש"י ואי משום דלרבנן דר"מ שבות חמירא היא ואפי' רבי מודה לא מסתבר לי' לאפלוגי בהא ומדאוקמי רב ושמואל למתני' כר"מ מכלל דניחא להו לאוקמי מתניתין אפי' לרבנן דרבי דר"א ודאי כרבנן דלת"ק דר"מ נמי שבות הוא דהוי ובתוספות דא"כ טעמא דר"א דאסר משום דסבר כרבנן ולא ניחא לי' לאוקמא פלוגתא בדרבי ורבנן:

ולא ידענא היכי ס"ל אי ס"ל דת"ק דר"מ נמי משום שבות הוא דאסרי כרש"י ולאפלוגי בין האי שבות להאי שבות לא מסתבר דקארו לה מאי קארו לה לימא רבי