גאון יעקב עירובין קמא

דלא בעי הנחה ע"ג ד' דביתא כמאן דמליא דמי ה"נ לגבי תחומין דחשבינן לי' כבית אמרינן כמאן דמליא לגבי' עירובי' דחשיב כמונח ע"ג מקום ד' וחוץ לעיבורה נמי בד"א דעלי' כיון דלגבי תחומין ד"א כביתו דמי לגבי עירובו נמי כמונח על גבי מקום ד' דמי. וקורה דר' יהודה ברחוקה ד"א ממקום שביתתו ומתני' נמי אוקמה ר' יצחק ברי' דרב משרשיא באילן הנוטה חוץ לד"א ונתכוון לשבות בעיקרו והדר זקוף והאי אילן בין בעקרו בין בנטיתו בין בזקיפתו אין בו ד'. ואקשינן והא אי בעי מייתי דרך עלי' דכי שאני לן בין חוץ לד"א לתוך ד"א היכא דרה"ר מפסיק בין מקומו למקום עירובו כי קורה דר' יודא אבל האי אילן חדא הוא עד דזקיף וכולי' מקום פטו' דלית בו ד' וכולי' כתוך ד"א דמי וכדאמ' הריטב"א אליבא דרש"י כיון שהאילן אחד האילן עושה אחד מקום שביתתו עם מקום עירובי' כיון שיכול להביא אצלו פחות פחות מד"א ה"נ לדידן כולי' חדא הוא הואיל ואילן חדא וכולי' מקום פטו' ומשני כשרבים מכתפין ור"ה מפסיק בין מקום שביתתו למקום עירובי' ולא אמרינן כולי' כד"א דמי' ודוחקי' דרבא למוקים בכה"ג מתני' קשיתי' דקתני בור אפי' עמוק מאה אמה עירובו עירוב ואוקימנא לי' דקאי בכרמלית ואי רישא באילן דאית בי' ד' ודקאי בר"ה אדקא מפליג בין אילן לבור לפליג באילן גופי' וליתני בד"א בעומד בר"ה אבל אילן העומד בכרמלית אפי' גבוה מאה אמה עירובי' עירוב. אלא אילן נמי ל"ש דקאי בר"ה ל"ש דקאי בכרמלית ומשום דלית בי' ד' אבל בור דקאי בכרמלית דסתם בור אית בי' ד' אפי' עמוק מאה עירובו עירוב ורבינא ור' ירמי' דאוקמי להא דרבי ורבנן באילן רחב ד'. כשמואל וחברייא דאוקמו נמי למתניתין בכה"ג ולא ניחא להו לאוקמי באילן דלית בי' ד' ובגווני דחיקי כדרבא ואע"ג דלרבינא רבי ס"ל כר' יודא מ"מ אוקים לי' ברויחא ומתני' לשמואל וחברייא וברייתא דרבי ורבנן וברייתא דהניח עירובו בכותל כולהי אפי' בתוך ד"א בהנך משום דעירובי' ברשות אחריתא דלא מצי מישקל וממטי לעירובי'. וכן גבי בור דאמרינן אי בר"ה ונתכוון לשבות למעלה הוא במקום א' ועירובי' במקום אחר אפי' בתוך ד"א והא דסתים תלמודא ולא פריש לאוקימת' דרב' דממילא שמעת לי' מדאמרינן מתא כמאן דמליא דמי ובאילן דאית בי' ד' ונתכוון לשבות למטה ודאי לא מסתב' דהא ס"ס עירובי' לא מצי מייתי למקום שביתתו אלא למישווי' כמקום ד' קאמ' כיון דלגבי תחומין כביתי' הואי לגבי עירוב נמי כביתי' הואי דלא בעינן מקום ד':

ואנן לית לן דר' יודא וממילא לית לן דרבא אלא מתניתין ומתניתא כשמואל וחברייא וכרבנן דר' יודא ואפי' בתוך ד"א ובעבורה של עיר:

והרשב"א אמר כרבא וכר' יצחק ברי' דרב משרשיא וכר' יודא ואם הניחו למטה מיו"ד טפחים אע"פ שאין במקומו ד'. אבל הניחו למעלה מיו"ד צריך שיהא במקומו ד'. ובשמעת' דרב' מאריך ונקיט כמה גווני:

ולרש"י אדקורה דר"י לענין נתכוון לשבות אמרינן ד"א שלו כמאן דמליא מני ואע"ג דלא מני מייתי לעירובי' ואיהו ברה"י כמאן דנתכוון לשבות למעלה ברה"י דמי ואע"ג דלגבי טלטול ברה"ר קאי ולענין עירוב במקום ד' לא אמרינן כמאן דמליא דמי ובעינן מקום ד' ולא מסתברא אבל לרבנן דתוס' דמוקמי לדר"י אפי' חוץ לד"א וביש בראשו ד' ואין בתחתיתו ג' עסקינן איכא למימ' דר"י דוקא בחוץ לד"א אבל בתוך ד"א כיון דאמרת לגבי נתכוון לשבות ברה"ר כמאן דמליא וקאי ברה"י דמי לענין עירוב במקום ד' מיבעיא דברה"י ודאי לא בעי מקום ד' כדרב חסדא:

ואסור ליטלו. חדא משום דקא משתמש באילן ועוד דקא מפיק מכרמלית לרה"י. ורש"י דלא אמר הכי לטעמי' דקסבר למטה מיו"ד מונח העירוב ברה"ר. וכן אמר רש"י בהדיא בהא דאלא ארישא בתוך שלשה מות' ליטלו. דלא גזור בי' שימושי אילן ולאו כרמלית היא אלא כרה"ר: