גאון יעקב עירובין קלט

רבי הוא דאמ' כל דבר שהוא משום שבות כו'. קשיא לי' להריטב"א והתנן אין מטבילין ואין מעשרין את הודאי וכו' וניחא לי' כדאמ' הראב"ד שלא התיר רבי לעשות מעשה בשבות דרבנן בה"ש אלא לגבי עירוב הקל דיינינן לי' כאלו יכול לעשות כן כדי שלא לפסול עירובו בכך כו' ואמרינן אנן לסיועי' להראב"ד ולהריטב"א דבירושלמי אקשו אם אסו' לטלטלו לא יהא עירובו עירוב ומשני ראוי הוא לעבו' על השבות ולאכול וירושלמי התירו לו שבות בין השמשות לא קאמר אלא ראוי הוא לעבו' על השבות עובר קרי' לי' ש"מ אסו' לטלטלו אפי' בה"ש אלא אע"ג דאסו' לטלטלו כיון דלא אסירא אלא משום שבות קרינן לי' ראוי לאכלו דהא אי אכיל לי' לא עבר אלא אשבות ראוי הוא לעבו' על השבות ולאכול ותו דאי הא דירושלמי משום דהתירו שבות בה"ש הא ראוי הוא לעבו' על השבות סתמא בה"ש מיבעי לי' דרבי לא התיר אלא בה"ש ותו אמרת אסו' לטלטלו ואמרת ראוי לעבו' מיבעי לי' למימ' אסיר לטלטלו בשבת ראוי לעבו' בה"ש אלא לאו בה"ש נמי אסי' כי היכי דאסי' בשבת וקאמ' אע"ג דאסו' לטלטלו לגבי עירוב ראוי הוא לעבו' על השבות מיהא מ"מ לא אמרו אלא לגבי איסו' שבת משום דבה"ש ספיקא הוא ואע"ג דאסרוה נמי בה"ש קיל איסורי' דהא אשכחן דאקילו בבין השמשות לערב ולעשר הדמאי ולטמון החמין אבל בשא' איסורי' אפי' אסור' דרבנן לא אמרינן ראוי הוא לעבו' כדתנן אבל לא בטבל ומוקמינן בטבל טבול דרבנן ולא אמרינן ראוי הוא לעבו' ולאכול טבל דרבנן ואע"ג דמשום דבה"ש הוא דאקילו מ"מ לא חשו למימ' הואיל וראוי לעבו' בה"ש דכל קנית עירוב בה"ש הוא אבל אי אמרינן דרבי שרי שבות בה"ש בכ"מ פירושי הוה קמפרש דבה"ש הוא דהתירו אבל לא בשבת ואשכחן נמי לכהן בבית הפרס אקילו למימ' הואיל וראוי לילך ע"י נפוח כדאמרן בריש פירקין:

דמתא כמאן דמליא דמי. אמר הריטב"א קל הוא שהקילו חכמים לענין עירוב בדבר זה כו' אבל ודאי רה"ר גמורה היא ואסור ליטלו שאם אין אתה אומר כן אין לך עיר שיש בה ובעיבור' רה"ר וזה א"א ותדע דהא ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עלי' משום רה"ר גמורה דאתו רבים ומבטלי מחיצתא וכ"ש בעבורה כו' ונראין דברי הריטב"א בעבורה של עיר דהתם הא ליכא מחיצות לטלטולי בגוי' ומרה"י לתוכו אבל עיר עצמה דמהלך את כולה לא אמרן אלא בעיר שיש בה מחיצות המתירות לטלטל בתוכה אבל עיר שהיא רה"ר או כרמלית אינה מהלך את כולה מידי דהוה אשבת בתל או בנקע דתניא (עירובין ט"ו א') שבת בתל או בנקע שהיא מד"א ועד ב"ס מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. עד ב"ס אין טפי מב"ס לא משום דלא הוקף לדירה אלמא אפי' מחיצות גמורות אלא שלא הוקפו לדירה עד ב"ס דמהנו לטלטולי בגוה מהלך את כולה טפי מב"ס דאסרי רבנן לטלטולי בגוה לא ולא מיבעיא עיר שהיא רה"ר דלא אהנו מחיצות אפי' מדאוריית' או כרמלית לא עדיפא מקרפף שלא הוקף לדירה ותניא עיר חדשה מודדין לה מישיבתה אלא היכ' דעיר מוקפת מחיצות העתירות אותה לטלטל בתוכה אפי' עבורה דלית בה מחיצות בטלה אגבה לענין הלוך תחומין וכי פריך מדאמ' רבא הנותן עירובו יש לו ד"א מעבורה של עיר הוא דפריך דדמיא לי' חבל עיר ובית לא דמי לי' דהתם רה"י גמורה וטלטולי בגוה ומרה"י לתוכו שרי מיהא היכ' דאיתנהו לעיר מחיצות גמורות אלא דלא ערבו אהדדי עירובי חצרות או שתופי מבואות אע"ג דלטלטולי ככרמלית דמיא מ"מ מהלך את כולה הואיל ומחיצותי' מתירות אותה אלא איסו' דבר אחר גורם לו. והרשב"א (עה"ק שער הז"י"ט:

) חמר עוד זאת הקילו בו שאם נתנו באילן או כותל גבוהין יו"ד ורחבין ד' והן ברה"ר שבתוך העיר בסרטייא ופלטייא או אפי' בתוך עיבו' העיר ונתכוון לשבות למטה ואפי' רחוק מד' ה"ז עירוב לפי שאנו רואין את כל העיר ועבורה כלאי' ועולין עד לרקיע וכאלו הוא ועירובו ברשות היחיד ואנן קשיא לן הא מילתא דהכא אינו מהלך