גאון יעקב עירובין קלה
Gaon Yaakov Eruvin 135 · גאון יעקב עירובין · free full Hebrew text
Open in the reader →והשתא בכה"ג סעודה בינונית של כ"ח בעינן כיון דמשום דחזי לאחריני קשרית לי'. ונימא הואיל ובכה"ג שיעורו בסעודה בינונית במידי דחזי לדידהו נמי בסעודה בינונית בעינן ודאיכא למימ' לרבנן הואיל ומשכחת לחולה וזקן לא חזי לדידהו וחזי לאחרים מאכל דלא חזי להו אלא לבריא או תרומה דשכיח אמרינן נמי בדחזי להו אבל לסומכוס לא משכחת לה לא חזי להו דלישתרי אלא בנזי' א"נ באומ' שבועה שלא אוכל ככר זו דחזי לאחריני ואפש' דמתשלי והא לא שכיחא:
אהל זרוק כו'. כשתימצי לומר לדברי רשב"א בעל התוס'. הא דתנן אדם וכלים נעשין אוהלים לטמא אבל לא לטהר טעמא משום אוהל זרוק דכלי אוהל זרוק מיקרי ול"ש כלי גללים וכלי אבנים וכ"א ל"ש כלים הבאים במדה ומתני' רבי היא ור' יוסי בר"י דאמ' אוהל זרוק שמי' אוהל אדם וכלים נעשין אוהלים לטמא ולטה' והא דתנן אלו מביאין וחוצצין כלים הבאים במדה ר' יוסי בר"י היא א"נ התם עם דפנות אוהלים כדאמ' הרב בעל תוי"ט משמי' דמהר"מ. וכן הא דתנן גבי כוורת היתה באה במדה כו' הלכך בנדבך ע"ג רוח חיים דכ"ע שמי' אהל והאי שיטתא תלמודא צריכא וכולהי רבוותאי לאו הא בהא תליא אדם וכלים דכ"ע אין נעשין אוהלים לטה' אלא התם בנדבך דסמיך עלי' פליג ר"א והנ"מ כלים שאין באין במדה ואפי' טהורין כגון כלי גללים וכו' אבל כלים הבאין במדה בטלי מתורת כלים ונעשין אוהלים לטמא ולטה' והכא בזרוק קמיפלגי ומאי זרוק אמר הריטב"א משמי' דר"ח אפי' נח אלא שנזרק שם לפי שעה אמר רבי לאו שמי' אוהל ואכרע לדברי רש"י ור"ת דבנח דכ"ע שמי' אוהל ובנזרק באויר דכ"ע לאו שמי' אוהל כעוף הפורח וכדתנא זרקה ע"פ המת טמאין וכי פליגי כשהוא מהלך על הארץ וכבר פריש לן הריטב"א שפיר:
אמר רש"י דרבנן ור"י כסומכוס דאמ' דחזי לי' בעינן דאי לרבנן דסומכוס אפי' כהן בבה"ק ואינו יכול לילך נמי הואיל וחזי לישראל וכן אמר הריטב"א ואמ' ואנן קי"ל כרבנן דסומכוס ואפי' לכהן בבה"ק נמי ע"כ. והא דאמרינן הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר לא כלום היכא דאחריני נמי לא מצי אזיל למקום העירוב ואע"ג דנתנו באילן למעלה מיו"ד מצי אזיל היאך דנתכוין לשבות למעלה מ"מ למיכלי' לעירובי' במקום דנתכוין האי לשבות למטה לא מצי ורבותינו בעלי התוס' אמרי ע"כ לא פליגי רבנן על' דסומכוס אלא דלא חזי לי אבל למיזל ומישקל מודו דבעינן דאיהו מצי אזיל ומשקל וכן אמר הרא"ש. ואמרו בתוס' דר' יודא ודאי כסומכוס מדקאמ' ולאכול ואמר לכהן טהור בתרומה טהורה וכן פירשא להא דאר"י לכהן טהור דוקא ואהא דפריך והיכי מייתי' לי' דקא מטמי כלי לכהן ולא חזי לי' ואנן אית לן למימ' דר' יודא נמי אפי' תימא כרבנן דסומכוס וכהן טהור קמ"ל כי היכי דאשמעינן תרומה דאפי' תרומה משכחת לה בדלא הוכשרה ולא מיבעיא חולין ה"נ אשמעינן דאפי' כהן טהור דנוזה' על טומאה משכחת לה דלא ליטמי דקאי ברחוק ד"א מקבר ומייתי בפשיטי כלי עץ כדאסברה הריטב"א אליבא דרש"י א"נ קמ"ל דיכול לחוץ ולילך בשידה בתוך ד"א כדאמרי בתוס' אע"ג דכהן טמא נמי מוזה' לאח' שפירש אימא כר"ע ס"ל דאמ' נטמא בו ביום פטו' וקפסיק ותני טהור ותרתי קמ"ל כהן טהו' ותרומה טהורה איפש' לערובי לי' בה ודפריך והיכי מייתי לה משום דמטמי כלי לכהן והא קא מוזה' אטומאה א"נ היכא דכלי מקבלא טומאה מביאה על עצמה בכ"ש ועל אדם הנושא בעובי מרדע וגזור הקיפו אטו עובי' וה"נ נגזור שטח' אטו חודה ומשני בפשוטי כ"ע דלא מקבלי טומאה ולא מטמי לאדם ולא גזור בי' וכדבעינא למימ' קמן ופריך הא קא מאהיל דאי מייתי אשטחי' אוהל גמור הוא. ולאכול דקאר"י לרוחא קאמ':
אמר הרא"ש דלית הלכתא כסומכוס חדא דב"ה דלא כותי' ועוד מדא"ר הונא שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין משום דחזי לאחריני ולדעתין אי משום הא לא אריא