גאון יעקב עירובין קלד

בהן בשבת דמחזי ככלי תשמישו והוצרך להם בשעה ששבת והרי בטל העירוב הא בשחורין יצא כיון דבעידנא דקנה עירוב לא הוצרך ללבנים ולא רגיל בהו קנה לי' עירוב:

ותלמודא הלכתא הוא דקא פריש ומתניתא ממילא מיתרצא:

אלא סומכוס ס"ל כרבנן ורבנן דסומכו' לאו משום דס"ל כרבי והוי חזי לי' דאפש' דמיתשיל ומפ' אלא משו' דס"ל אע"ג דלא חזי להאי חזי להאי ואפי' לרבנן דרבי וכדאמרינן גבי גודגדניות דחשיכי בנים ואמתני' דהכל לפי מה שהוא אדם דסומכוס היא דלרבנן אע"ג דלא חזי לי' ופליגי עלי' דסומכוס אע"ג דליכא אלא שתי סעודות מצומצמות דאי אפש' דמפריש לי' מיני' ובי'. וכב"ה דמדמי ליין דנזיר ותרומה דישראל לגדול ביום הכיפורים דמשום דחזי לקטן הוא והתם הא לא איפש' דלישתרי לגדול:

אלא סומכוס ס"ל כרבנן אמרי בתוס' אע"ג דשאלה דנזי' שבות צורך שבת היא שיהא מות' לשתות יין בשבת והשתא לא צריכא למימ' טעמא דתרומה משום דהדרא לטבלא אלא נזיר היינו טעמא דשאלה דידי' צורך שבת היא אבל תרומה שאלה דידה לאו צורך שבת היא כדאמרי אשלא מן המוקף דא"צ לאכלן בשבת. וכן הא דאין מערבין בהקדשות אימא רבנן דרבי היא ומשום דשאלה דידהו לאו צורך שבת ה"א. מיהא מסתברא לענין שאלה לנדרים עירוב נמי צורך שבת איקרי ושלא מן המוקף חמיר מיני' דלא אשתרי אלא בצריך לאכול בשבת:

תרגומא אשולה וזקן. תהו בה רבנן דתוס' א"ה היינו דא"ר זירא סומכוס היא בהא הא מודו רבנן ולדעתין מילי מילי איתנהו בעירוב איכא כל הני דחשיב להו בפירקין דחשיבי בהנהו שיעור' דאתמ' בהו ואיכא ככר דב' סעודות דידי' תנינן בכיצד משתתפין וכן כולהי מילי דלא אתמ' בהו שיעורא בפירקין שיעורי' כדתנן וכל הני שוין בהו כל אדם ואיכא מילי דלהנך אינשי חשיבי בהאי שיעורא ולאינך אינשי בשיעורא אחרינא כגון בשר צלי דלפרסאי ב' סעודות בשר בעינן ולעלמא לאכול בו ואיכא עוד כה"ג דלא אתפרש לן ובהא פליגי רבנן וסומכוס דלרבנן בשר צלי אפי' לפרסאי כדי לאכול בו אע"ג דלא חשיב להו חשיב לעלמא וכן כל כה"ג ולא דמי לעשירים דבגדי עניים לא מטמא להו דבעירוב אע"ג דלא חזי להאי חזי להאי ולסומכוס לפרסאי כדי לאכול הימנו דאמ' מאי דחזי לי' בעינן וכן כל כה"ג וכבגד עשירים לעשירים היינו דקאמ' מאי דחזי לי' בעינן דלפירוקא קמא דבתוס' במאי דחזי לי' סגי מיבעי לי' ולפירוקא בתר' הא הכל לפי מה שהוא אדם אשיעורא קאי ולא אתרומה ישראל אמרינן לימא מתניתין דהכל לפי מה שהוא אדם וסומכוס פליגי נמי ברעבתן ומשנינן תרגומא למתני' אחולה וזקן לכ"ע וכן בבשר צלי ודכוותי' לסומכוס מתני' כוותי' אזדא כדר' זירא דהכל בין להקל בין להחמי' משמע דומיא דמלא קומצו בגדול קומץ גדול ובקטן קומץ קטן וכן באינך ה"נ לחולה וזקן סעודות קטנות ולפרסאי סעודות גדולות אלא דנקט חולה וזקן משום דאיירי בי' רשב"א אבל רעבתן אפי' לסומכוס בטלה דעתי'. והשתא אנן דקי"ל כרבנן דסומכוס בשר צלי אפי' לפרסאי כדי לאכול בו וכן כל כה"ג אמרינן הואיל ולהנך חשיבי ורשב"א דאמ' ברעבתן דוקא כסומכוס ס"ל א"נ לאפוקי נפשי' מפלוגתא אמר בהא אפי' סומכוס מודי ליה:

חולה וזקן וכן לאדם ששבע במעט היכא דליכא למימ' בי' בטלה דעתו במאי דחזי לי' סגי:

הא דאמו' בתוס' דלרבנן אין מערבין לחולה וזקן כדי מזונן הואיל ובמידי דלא חזי לדידהו שיעורו כסעודה בינוני כו' לא תיקשי א"ה לסומכוס נמי הא היכא דאפש' דמיתשיל עילוי' מודי דמערבין ואמרי עלה בתוס' הנ"מ היכא דחזי לאחריני אבל היכא דלא חזי נמי לאחריני כגון טבל והקדש לא אמרינן הואיל ומצי לתקוניי