גאון יעקב עירובין קלג

הנודר מן הככר כו' מאי לאו דאמר עלי ומאי מערבין עירובי תחומין כיון דלא קא מתהני שרי לא דאמר זו דלא אמר עלי וכדקתני שבועה שלא אטעימנה ומערבין בין ע"ת בין שיתופי מבואות וה"ה שבועה שלא אהנה אלא משום שיתופי מבואות קתני שלא אטעימנה ואותבינן מסיפא דקתני ככר זו הקדש הוא דאין מערבין הא אמר עלי מערבין ע"ת. ולא קאמר אמר עלי נעשה כאומר ככר זו הקדש דלא דמי דהקדש לכ"ע אסירא ולא חזי מידי ואמר עלי חזי לאחריני אמר לך רב הונא אלא מאי אמר עלי מערבין קשיא רישא וכ"ת רישא קתני מערבין בין עירובי תחומין בין שיתופי מבואות וסיפא קתני ככר זו הקדש אין מערבין אפי' ע"ת אבל אמר עלי דעירובי תחומין מערבין ושיתופי מביאות אין משתתפין לא קמיירי הא ליתא דטפי הו"ל למיתנא אמר עלי דמערבין ע"ת דהוה רבותא טפי ושלא אטמיענה בשיתופי מבואות ממילא שמעת לי' ותו אימתי דקתני משמע הא אמר עלי אין מערבין כלל אפי' עירובי תחומין חסורי מחסרא כו' ואפי' אמר עלי נעשה כאומר כו' וכולה בע"ת וקאמר אמר עלי נעשה כאומר שלא אטעימנה כשם שבעירובו אינו טועם כך אינו נהנה דמצות לאו להנות ניתנו ומשנינין רב הונא דאמר כר' אליעזר דר"א אית לי' סברא דרב הונא וכן ת"ק דאידך ברייתא דקתני אדם אוסר עצמו באוכל מערבין לו בה בשיתופי מבואות באכילה ובע"ת אפי' בהנאה אוכל הנאסר לו בהנאה אין מערבין לו בה אפי' עירובי תחומין דלגבי דידי' כקרבן הוא ולאו דילי' ר"א אומר ככר זו עלי מערבין לו בה ע"ת כו' והלכתא כרב הונא דליכא דפליג עלי' ובשתופי מבואות אמר שבועה שלא אוכל מערבין שלא אהנה אין מערבין ובעירוב תחומין אפי' אמר שלא אהנה מערבין אבל אמר ככר זו עלי אין מערבין ואם אמר קונם אכילתו עלי מערבין דהא לא סליק נפשי' מיני' אלא מאכילה אבל להנאה דידי' הוא:

והא דתנן סומכוס אומר בחולין והוינן בה ואלו לנזיר ביין לא פליג ואמרינן משום דאפשר דמיתשל אנזירותי' ואמרו עלה בתוס' וכן הריטב"א הקדשות נמי לימא איפשר דמיתשל עלי' וטבל לרבי נמי לימא הואיל ואיפשר לתקוני' ופרקי דלא אמרינן הואיל אלא היכא דחזי לאחריני לסומכוס דאמר חזי לדידי' בעינן מודי דאמרינן הואיל אדידי' אבל היכא דלכ"ע לא חזי לא אמרינן הואיל והא ככר זו עלי דלאחריני חזי מאי אמרת כיון דעלי דידי' כהקדש כמאן דלאו דידי' הוא לימא אפשר דמיתשל עלי' תריץ בכה"ג נמי לא אמרינן הואיל אלא היכא דדידי' הוא ולאחריני חזי למיכלי' דשרו רבנן בלא הואיל וסומכוס אסר מודי להו היכא דאיכא למימר בי' הואיל:

ב' התם איכא סעודה הראוי' מבעוד יום כו' איכא למימר קסברי ב"ש סוף היום קונה עירוב ותוס' יו"כ דאורייתא לית להו וצריך תירוץ:

כמאן דלא כחנניא דאי כחנניה הא אמר עד שיוציא כל כלי תשמישו ולא מיבעיא כל מזונו הצריך לו לאותו שבת והאי יין דנזיר ותרומה דישראל מה לי אי עירב בהו אי לא עירב בהו הא בכל מזונו הצריך בעי לערובי:

ד' מחלוקת בעירוב לרבנן אפי' במאי דלא חזי לי' וחזי לאחריני לסומכס חזי לי' בעינן והיכא דאפשר דמתשיל כגון יין לנזיר מערבין לב"ש אפי' היכא דאיפשר דמיתשל נמי לא דחזי לי' השתא בעינן לחנניה אליבא דב"ש כל צרכו בעינן:

ה"ק עירב בלבנים והוצרך לשחורים כו' פי' הריטב"א והיה רגיל בכך או שהיה יודע שצריך להם דלא קנה שביתה כיון שלא הוציא כל כלי תשמישו דאי כשאינו רגיל בהם אלא שנתחדש לו ענין בשדה שהוצרך להם ודאי אין זה מעכב עלי כיון שכבר הוציא כל כלי תשמישו שהיה סבור שצריך ושהיה רגיל בהם ולהריטב"א לא צריכא לשבושי למתניתא אלא הכי קתני עירב בשחורין שהן כלי תשמישו שצריך ורגיל בהן לא יצא בלבנים שלא הוצרך להם בשעת שקנה עירוב אלא שנתחדשו לו לא יצא