גאון יעקב עירובין קלב

מפרקינן ברויחא דכל מילי לא איקרו מזון ולהכי לא מברכינן עלי' במ"מ תדע מדא"ר הונא הכי ועוד מדאמר ר' יוחנן דלא טעים לי' מזונא אלא כל מילי לאו מזונא הוא ובירושלמי לר' יוחנן הוא דאותיב מתניתין ואוקמה למתני' כר' יאשי' הא לדידן מותר בכל מיהא באורז מסתברא דנודר מן המזון אסור בי' מדברכינן עלי' בורא מיני מזונות:

אמר רב הונא אמר רב שבועה כו' לרש"י באוסר באכילה מערבין ובהנאה אין מעכבין וסתמא דשבועה אינש פריש באכילה סתמא דעלי לא פריש אינש בי' מידי ופליגי דר' אליעזר סבר מדלא פריש סתמא אף בהנאה קאמר ורב הונא כר"א ורבנן סברי סתמא לאכילה קאמר וכדאסברה ניהלן הריטב"א להא דרש"י והריטב"א אמר כרש"י אלא דאמר ר' אליעזר ורבנן בהא קמיפלגי דכ"ע סתמא דעלי אף בהנאה ורבנן סברי אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו להנות ניתנו ור"א סבר מערבין לדבר הרשות או מצות להנות ניתנו ורב הונא כר' אליעזר ודרבה ורב יוסף כרבנן דר"א ובדברי הריטב"א מיפרשא דידי' ודרש"י ולרש"י הא דאמר נעשה כאומר שבועה שלא אטעימנה דסתמא שלא אטעימנה קאמר ולהריטב"א כשם שבעירובו אינו טועם כך אינו נהנה דמצות לאו להנות ניתנו. והרשב"ם אומר דשבועה אפי' בהנאה מותר וקונם אפי' באכילה אסור משום גזירה אטו הקדש וכן אמר הרא"ש. והיינו דאמר ברי' הרב בטל הטורים דבשתופי מבואות דלדבר הרשות שבועה דאכילה שרי ודהנאה אסירא ובעירובי תחומין דלדבר מצוה אפי' שבועה דהנאה שרי אבל קונם עלי אפי' דאכילה ודעירובי תחומין אסור והרמב"ם אמר הנודר מאוכל זה או הנשבע שלא יאכלנו מערב בו ומשתתף ואמר עלי' הרב המ"מ דסבר לית הלכתא כרב הונא דאמר כיחידאי וכן אמר הרשב"א ולדעתין קשיא למידחי דר' הונא דליכא מאן דפליג עלי' ואי משום דסבר כר' אליעזר וכי למדין הלכה מן המשנה אנן מאמוראי למדין ואי אכרע אמורא כר"א הכי הלכתא. ותו האיכא נמי סתמא דברייתא דפליגא דר"א וקתני כוותי' דרב הונא וכדאמר הרא"ש ומדאמר הרמב"ם שלא יאכלנו מכלל דשלא יהנה ממנו אסור בשיתוף ואימא הרמב"ם כהריטב"א כסתם קונם אהנאה ובמערבין לדבר מצוה קמיפלגי והנודר מאוכל זה בדפריש באכילה קאמר דומיא דהנשבע דשלא יאכלנו אנודר ואנשבע קאי ובנודר דאמר קונם אכילתו עלי דבהא אפי' רב הונא מודי וקונם סתם או פירש הנאה דקא שקלינן וטרינן הכא אי מערבין לדבר מצוה ליתא דלרב הונא דאמר מערבין לדבר הרשות מקמי דרבה ורב יוסף דאמרי אין מערבין אלא לדבר מצוה וכבר פריש לה הרמב"ם בהלכות עירובי תחומין דאין מערבין אלא לדבר מצוה ולא צריך לי' לאתנויי' הכא ולדעתין לפי לישנא דתלמודא ודלא לפלוגי אסוגיין דאין מערבין אלא לדבר מצוה איתחזיא לן דרב הונא ה"ק שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין לו בה בין עירובי תחומין בין שיתופי מבואות ובע"ת ה"ה שבועה שלא אהנה מככר זו מערבין לו בה דאין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו להנות ניתנו אלא משום שתופי מבואות קאמר שלא אוכל ככר זו עלי אין מערבין לו בה בין ע"ת בין שיתופי מבואות ומ"ש שבועה שלא אהנה ומ"ש ככר זו עלי שבועה שלא אהנה מככר זו הככר דילי' אלא נפשי' הוא דאתפיס דלא לאיתהנויי מיני' ובמצוה דלאו בת אתהנויי היא שרי ככר זו עלי דאתפיס חפצא עביד לי' כלאו דילי' דאמר ככר זו כקרבן וכהקדש עלי והרי אינו שלו ואינו יכול לזכות בי' להיות שלו ובלאו דילי' אין מערבין לי' בי' א"נ כיון דאמר קונם ככר זו עלי הא עביד לי' לככר עלי דידי' כקונם כהקדש ממילא כל דלא מצי עביד בהקדש לא מצי עביד בהאי ככר ואע"ג דבהקדש טעמי משום דלא חזי נמי לאחריני והכא הא חזי לאחריני סוף סוף עלי דידי' עביד לי' להאי ככר כהקדש מה הקדש לא מצי לערובי בי' אף האי ככר לא מצי לערובי בי' דהא לא פריט במאי להוי כהקדש ולכל מילי עבדי' כהקדש והא דלא אמרינן נעשה כאומר הקדש משום יתורא דמתני' דקתני לפי שאין מערבין בהקדשות הא תו ל"ל למעוטי קונמות מיתיבי