גאון יעקב עירובין קלא

לרביעית דמייתי מיני' דהתם רביעית הלוג והכח רובע הקב לישנא חדא קאמר ותרין מילי סביר ותו האי ולא היא דקאמר התם הוא דבציר מהכי לא חשיב וכו' הא הכא נמי בציר מהכי לא חשיב והכא דומיא דהתם הוא התם רביעית הלוג הכא רביעי' הלוג ומאי דחשיב התם חשיב הכא אלא בחמרא הוא דלא דמיין אהדדי דהתם חמרא ארובע (דשאר) דשאר משקין קמחייב והכא חמרא נמי כשאר משקין דמיא ואהא לא משני מידי ותו חמרא במאי מפרקת לן בתרי רובע רביעית ליסגי דהא חשיב למזגי' במיא עד תרי רביעית מידי דהוה אחמרא בשילא ואלפתן דסגי בכדי ללפות בו דהכי חשיבא ואע"ג דסעודתא דקא מלפת לה בי' ליכא הכא ה"נ ליחשב כדי למזגי' במיא:

הא לא קשיא קים להו לרבנן לפתא דתרין סעודתא חשיבי טפי מחמרא כדי למזגי' במיא ולענין הוצאה שאני דחשיב כל דהו נמי חייב מ"מ קשיא אמרי רבוותאי יין חי ב' רביעית שכר ב' רביעיות ומסתברא ה"ה יין מזוג ושאר משקין ב' רביעיות דכולהי חד טעמא נינהו:

דאכל מיני' גריוא דגרוגרות דשויא זוזא וקא משלם לי' גירויא דתמרים דשויא ד' וקתני תבא עליו ברכה סמי מכאן דשויא זוזא דשויא ד' דכיון דאמר גרוגרות שויא זוזא ותמרים שויא ד' מאי קתני תבא עליו ברכה הא כיון דהאי שויא זוזא והאי ד' ממילא שמעינן דהאי דשויא ד' עדיפא אלא הכי מתנינן דאכל מיני' גרויא דגרוגרות וקא משלם לי' גירויא דתמרים וקתני תבא עליו ברכה אלמא תמרים עדיפי א"נ אימא והיינו דקתני תבא וכו' מיהא קשיא וכי מתניתא בעי לאתויי הי מיניהו יקרי פוק זיל לשוקא וחזי בכמה מזדבני ואי רב יוסף אדהוה בזמנא דתנא קא מהדר מאי נפקא לי' מיני' הא אנן בחשיבותא דאינשי בתר השתא אזלינן ואי רבי יוסף לאו דיקרא בדמי קאמר אלא אחשיבות' דידהו קא מהדר חדא מאי לפי דמים ותו מאי אהדר לי' אביי קפץ עלי' זבינא היינו חשיבותי':

בפירש"י וקא משלם לי' תמרים הזלין מגרוגרת מתנינין וכן פי' בדאביי:

בשר חי כדי לאכול הימנו צלי כדי לאכול בו כרבה ואביי ולפרסאי צלי נמי כדי לאכול הימנו כי היכי דלעשירים בגדי עשירים ולא לרעבתן דבטיל אצל אדם בינוני אבל פרסאי לא בטלי לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן כשל כל אדם בינוני:

דף ל':

דאיכא פתחים קטנים טובא ולרש"י איכא בין עוג לכל אדם בנפתח א' מהן או חשב להוציאו בא' מהן דהיכא דכולהי חזיין הוא טמא והן טהורין אבל היכא דליכא חד דחזיא ובעי מרווח לא מציל ועוג הואיל ולא חזי לי' לא מציל ולהריטב"א איכא בין עוג לאינשי דעלמא היכא דאיכא חדא כמילאו ואינך בד' דבאינשי דעלמא לא מציל ובעוג היאך דכמילואו מציל ואמר משמי' דהראב"ד לא אמרן אלא בסתמא אבל חשב אפי' חשב על חדא מהקטנים הוא טמא סתמא בההוא דחשב האי קא מרווח לי' ולא מיבעיא בשוין דרש"י דמציל מיהא בחדא מיני' ד' ואינך פחות מד' מספקא לן אי אף בפחות מד' קאמר הראב"ד דמהני חשב:

באומר כל הזן עלי וכן אמרי רבוותאי הנודר מן המזון מותר בכל חוץ מה' המינין דסעדי לבא ואומר כל הזן אסור בכל חוץ ממים ומלח ואע"ג דרב הונא לא קאמר אלא לרב ושמואל אבל אנן דלית לן לרב ושמואל מדאיתותבי בברכות אימא כל מילי איקרי מזון דהא כי אותבינן ממתניתין דרב ושמואל אותבינן אבל מאן דלית לי' דרב ושמואל לא איתותב ממתניתין והנודר מן המזון כפשטא איתוקם היינו משום דמאן דלית לי' דרב ושמואל הו"מ מתרץ למתניתין לטעמי' כדאמרי בתוס' או בפירוקא אחרינא אבל השתא דאוקמי' רב הונא באומר כל הזן למאן דלית לי' דרב ושמואל נמי