גאון יעקב עירובין יג

מרובה אלא האיך דלמעלה מך' קא מצטרף בהדי' הוצין נמי נצטרף האיך דלמעלה מך' בהדי הוצין תריץ הוצין גריעי ואי חמתן מרובה בטלי אגב אבוהן והיינו טעמא דרבה לרב אדא בר מתנא דאכשר בסוכה ואע"ג דכי קלשת הוי חמתה מרובה. בירושלמי אסיקו והוא שיהא כל הכשר קורה בתוך כ' ואפי' לרב משום מראית עין שאם תימר שיתן בסוף כ' אף הוא נותן למעלה מך' ופליגא דבבלי וקי"ל כרבא בבלאה:

ע"כ והיכל גופי' חללו עשרים ואינך אמרי לך כיון דמדינ' חללו עשרים ומקצתו למעלה דפסול זימנין דמשתקיל וקיימא למעלה מחלל עשרים או שמא יתן למעלה מחלל עשרים הרי ימעט דלא ליהוי יותר מפתחו של היכל:

אף למטה חללה עשרה. זאת אומרת מבוי שגבוה עשרה ונתן קורה בפתחו למטה מעשרה אע"פ שהקורה משלימתו לעשרה ומקרקעו עד שפת הקורה שלמעלה עשרה פסולה ולא תימא הואיל ובהדי קורה איכא עשרה וכל דסתים לה טפי עדיף אלא אמרינן קורה אין כאן מחיצה אין כאן מחיצה אין כאן דהא גבוה ג' מארעא וגדיים בקעי בה קורה אין כאן דקורה הכירא דפתחא והכא הא ליכא יו"ד חלל מארע' עד שפתה דלמטה. וכדאמרו בפירקין בקורה מכוסה קורה אין כאן וכו' אמר הר"י אלפסי כיצד ממעטו נותן עליו קורה מעשרים אמה ולמטה כי היכי דהוי חללי' עשרים דאמרינן מקצת קורה כו' ואסיקנא רבא אמר כו' חלל מבוי תנן עשרים אמה מדקאמר רבינו דהוי חללי' עשרים וקאמר ואסיקנא חלל עשרים מכלל דמעשרים ולמטה דקאמר לאו דליהוי עובי קורה בתוך עשרים. אלא ה"ק מבוי שמחיצותי' גבוהות מך' אם בא להכשירו בקורה כיצד ממעט חלל פתחו נותן עליו קורה משפת כ' או למטה הימנו שיניחנו או בשפת כ' ועובי' למעלה מך' או יניחנה למטה מך' וקאמר מקום הקורה מתחיל משפת כ' וכל למטה הימנו. ורב פפא נמי הו"מ מוקים לברייתא בהכי. אלא דניחא לי' לאוקמי דקמ"ל למטה כלמעלה וטפי ניחא לן למימר אשתביש ספרי ואימא משפת עשרים ולמעלה כדאוקמא רב פפא לברייתא:

אמת סוכה וכו'. פירש"י ורב נחמן מדקאמר הכא קטנות כו' ש"מ הכא חומרא כו' דאי לא לחומרא כו' הא לא תנן כו' לא תימא רבינו אדרב נחמן קאמר דספוקי מספקא לי' אמות דמתניתין ומתניתא מאי ניהו ועבוד לחומרא. דהא אמרינן בשמעתין דאביי כרשב"ג ורשב"ג אמר אמת כלאים באמה בת ששה ואמת סוכה ואמת מבוי באמה בת חמשה אלא רבינו אתנאי דמתני' קאמר מדלא תני בהדיא שיעורו מכלל דאזלינן בכ"מ לחומרא ולא איצטריך להו למיתני':

בין כרם לגדר אין שם כו' לא יביא זרע לשם ואפי' סמוך לגדר ויש שם י"א אמה דדחיקא מכרם טובא משום דד"א מרחיק כדי עבודתו פשו להו שבע דל מיני' הנך ד"א דלהכי גדר דאפקורי מפקר להו לדוושא וא"נ זרע להו לא חשיבי הואיל ואורחי' לאפקרינהו ולא מצטרפי אפי' אמה מיני' לד"א דכדי שדה דלא ליבטיל לגבי כרם וכי בצרת להנך ד"א דלהכי גדר ליכא ד"א לכדי שדה ובטיל לגבי כרם היו שם יב"א נותן לו כדי עבודתו ד"א וזורע את המותר. ואפי' עד הגדר דמפקרי לי' אינשי לדוושא הואיל ואיכא שיעור שדה לבר מד"א דדוושא תו לא בטילי הנך ד"א דדוושא לגבי כרם:

והא איכא רצופין דלקולא. בתוספ' הא איכא גדר שנפרץ כו' וי"ל דרוב אמות קאמר. וקשיא הא השתא דאמר כרבנן לא ס"ל רוב אמות אלא לאידך שינויא דאפי' כר"ש אתיא. והריטב"א אמר והא בגפנים מועטין דכי ליתניהו לאמצעיים ליכא