גאון יעקב עירובין קכה

והיינו טעמ' דרחב' ור"ה והיינו טעמי' דרבה ורב פפא בתר דשמעה מאביי ואביי בתר דשמעה מרבה נמי סבירא לי' הכי מיהא לישנא דרב פפא בדר"א לא דיקא הכי כן הא דאמר בהדר לרבנן דדייר אינש בבית בלא חצר לא משמע הכי וצריך תירוץ: סליק פירקא תנינא פרק שלישי בכל מערבין מתניתין לכהן בבית הפרס הא דכתבו רבנן בעלי התוספ' להריטב"א דאמר משמי' דהראב"ד אהא דאוקים למתני' דתנ' באילן כרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ורמי דשבת אהך סתמא דתנן אין מעשרין הודאי ואמר שלא התיר רבי לעשות מעשה בשבות דרבנן בהש"מ דתנן אין מעשרין את הודאי אלא לגבי עירוב הקיל לדינא כאלו יכול לעשות כן וכו' ה"נ לא שרו רבנן לכהן למיזל בבית הפרס אלא לגבי עירוב למדין כאלו מצי אזיל: דף כ"ז גמרא מכלל דלאו הכא קאי מבמקום קא דייק דאי הכא קאי האי אפי' במקום אע"פ שנאמר בו חוץ מיבעי ליה אע"ג דתנא בי' חוץ דליכא מידי אחריני משמע אין למדין ממנו ומדקאמר אמר אפי' במקום מכלל דבמקום שלא נאמר בו חוץ קאי: ופדיון הבן ה"ה פדיון עצמו אלא קרא בבן כתיב: כל שנישא ע"ג הזב בתוס' אבל אי מיירי בעליונו של זב כו' ולא ידענא אי הכי מה בין נשא ע"ג הזב להזב נישא עליו אידי ואידי דבר הראוי לכך בעינן ותו מדקתני סיפא כיצד אצבע של זב תחת הנדבך והטהור מלמעלה כו' הטמא מלמעלה ומשכב ומושב מלמטה מכלל דע"ג לא בעינן ראוי לכך והריטב"א אמר משמי' דעליונו לא מטמא אלא בדבר הראוי למשכב ולמושב דמכל אשר יהי' תחתו דרשינן נמי שראוי להראות תחתיו דזב והכא בהיסט הזב עסקינן והיינו דקתני נישא דהיסט נקרא משא ומשא נקרא היסט: והא דאמרי עליונו שאינו מסיט כולו ומקצתו נגרר בארץ אמר הריטב"א או שסומכין מקצתו בני אדם אחרים או שסומכין הכלי עליו או כרעו הזב והטהור בכף מאזנים והכלל שאין הזב לבדו מסיט כולי' אלא מקצתו או בסיוע הטהור וכולה מילתא דרבותינו בעלי התוס' בהא מפרשא בפירושי הריטב"א והכרע כוותי' דהר"י דעליונו לא מטמא אלא בדבר הראוי למשכב ולמושב והכא בהסיטו של זב לאפוקי מדרש"י דמוקים לי' בעליונו של זב ולדעתין כותי' דהרש"י מסתברא דלא אשכחן דליבעי דבר הראוי למשכב ולמושב אלא במשכב ומושב דכתיב אשר ישב עליו וכתיב ישכב אבל עליונו לא אשכחן אלא וכל אשר יהי' כל מילי משמע וכן הא דאמרי מאי עליונו ומאי היסטו היסטו שמסיט כולו עליונו שמסיט מקצתו דחיקא לן ומסתבר טפי למימר מאי עליונו כדתן אצבעו של הזב תחת הנדבך והטהור מלמעלה דלא מסיע ומניד לי' והיינו נושא והסיטו היכא דמניד לי' וקתני בעליונו דהכל טמא: וכל שהזב נישא עליו טהור הא דאמרי בתוס' משמי' דר"ת טהור מטומאה חמורה אבל טמא טומאה קלה מאן מתרגם לן מילתא הא כל שנישא ע"ג הזב נמי