גאון יעקב עירובין קכד

רבי אליעזר ורבנן אימא טעמא דרבי אליעזר משום דבית בלא חצר לא עבידי אינשי דדיירי וסתמא כי בטיל רשות חצרו בטיל רשות ביתו נהי דכי גלי דעתי' ואמר לא מבטלינא לא אמרינן לאו כל כמיני' היכא דלא גלי מיהא אמרינן מסתמא דעתיה הכי וכן לרבנן איפכא וחמשה ששרויין בחצר ליכא למשמע מינה ומתחזיא טפי למימר דרב פפא אפי' בתר דשמע מאביי כיון דגלי דעתי' גלי לית לי' הא דרחבה ורב הונא בר חיננא ורב ששת לגופה איצטריכא לי' קמ"ל לר"א סתמא ביטל רשות ביתו סד"א כי אמר ר"א ביתו מותר באמר מבטילנא ואיצטריך לי' דלא תימא לא עביד אינש דמסלק נפשי' לגמרי וכי אמר לאו כל כמיני' ולא מצא לו חבר דא ינהו סברי כי אמר נמי לאו כל כמיני' א"נ לרבנן כי אמרי ביתו אסור באמר לא מבטילנא ואציטריך להו דלא תימא לא עביד אינש דדייר בבית בלא חצר ולאו כל כמיני' קמ"ל רב ששת היכא דגלי דעתי' ליכא למ"ד דלאו כל כמיני' ור"א ורבנן בסתמא קמיפלגי מתני' דהתם נמי ברגלי לא איצטריך ובסתמא קתני אסור. וטעמי' דר"א ורבנן סתמא כדאמרן מ"ס סתמא בטיל רשות ביתו דלא עביד אינש דדייר בבית בלא חצר מ"מ סתמא לא בטיל דלא עביד דמסלק נפשי' לגמרי וחמשה ששר ויין בחצר ליכא משמע מינה והא דתניא א"צ לבטל רשות לכ"א וא' ד"ה ורחבה ורב הונא בר חיננא האי סברא דרב פפא לא ס"ל אלא ר"א ורבנן במבטל בעין יפה קמיפלגי והא דא"צ לבטל כר"א. אבל לרבנן צריך לבטל והלכתא כוותי' דרבנן וכרחבה ורב הונא דרבים נינהו ותרתי לישני דתלמודא כוותי' אזלא וסתמא דתלמודא לא מייתי דיחויא עלי' משום דרב פפא. ורבה נמי דפשיט לי' לאביי בהדר עם העכו"ם אמתניתין דאנשי החצר ששכח אחד כו' (דף ע') חמשה ששרויין בחצר אחד צריך לבטל לכ"א וא' כרחבה לרב הונא ס"ל דאי לא תימא הכי תיקשי לרבה הא דתניא א"צ לבטל לכ"א וא' אלא לאו כוותי' סבירא לי' ובפלוגתא דר"א ורבנן תליא והא דתניא א"צ לבטל כר"א ואיהו דאמר כרבנן ואביי דבעי מיני' דרבה צריך לבטל לכאו"א או לא אע"ג דאיהו הוא דאמר כיון דגלי גלי ולית לי' סברא דרב פפא א"כ בפלוגתא דר"א ורבנן תליא מילתא קסבר אביי אימא טעמי' דר"א בסתמא משום דבית בלא חצר לא עבידי דדיירי וטעמא דרבנן בסתמא דלא עביד אינש דמסלק נפשי' לגמרי כדאמרן וחמשה השרוין בחצר ליכא למישמע מינה וברייתא לא שמיע לי' כדאמור התם תוס' א"נ אביי דפשיט לי' לרב פפא כיון דגלי דעתי' גלי בתר דשמעה מרבה דה' ששרוין בחצר צריך לבטל לכאו"א משום דתליא בפלוגתא דר"א ורבנן פשיט לי' לרב פפא דהאי לאו סברא היא ור"א ורבנן במבטל בעין יפה קמיפלגי והיכא דגלי דעתי' גלי. והא דאמר בהדר (ד' ס"ח) בפלוגתא דמבטלין וחוזרין דאמר לי' רב אנא דאמרי אפי' לר"א ע"כ לא קאמר ר"א התם אלא משום דבית בלא חצר לא דיירי אנשי לאו דוקא דהא לכולהי אמוראי לאו היינו טעמי' אלא אפי' טעמי' דר"א דקסבר בעין יפה מבטל נמי רב דאמר אפי' לר"א דלשנין מ"מ קשיא לן הא דנקיט הכא דלא כדאסקו אמוראי וכן הא דאמר התם אמתני' דאנשי חצר ששכח אחד כו' (ד' ס"ט) וסברי רבנן המבטל רשות חצרו רשות ביתו לא בטיל דדייר אינש בבית בלא חצר משמע דלר"א לא דדייר קשיא ואיכא למימר ר"א ורבנן בהא קמיפלגי ר"א סבר כל היכא דאי' לן למימר מסתברא דבטיל אע"ג דלא פריש בהדיא אמרינן דבטיל ורבנן סברי לא אזלינן בתר סברא ומאי דפריש פריש דלא פריש לא פריש הלכך מבטל רשות חצרו דסתמא לא דייר אינש בבית בלא חצר קסבר ר"א אע"ג דלא פריש בהדיא דבטיל רשות ביתו כמאן דפריש דמי וה"נ ה' ששרוין בחצר כי בטיל לחד מיני' למישרי לי' חצרו הוא דבטיל לי' וכיון דלא משתריא לייעד דבטיל לכולהי דעתי' דליבטיל לכולהי ואע"ג דלא פריש לכולהי כמאן דפריש דמי ורבנן סברי ל"ש הא ול"ש הא בתר סברא לא אזלינן