גאון יעקב עירובין קכ

מג' רוח' וד' פרוץ במליאו להך קרפף דב"ס ותישתרי דב"ס כחצר קטנה שנפרצה לגדולה ולשמואל כי איפרץ מד' רוחי לא אמרינן יורד וסותם אפי' מרוח אחת וכחדא הוו והא דאמר הרא"ש בפ"ק ד' יצא בשמעתא דצוה"פ דפרוץ כולו לחצר ולמבוי מהני צוה"פ אפי' מד' רוחות אבל לבקעה לא וקם ברי' הרב בעל הטורים בשיטתי' לא תימא בקעה דוקא דלית לה מחיצות אלא אפי' קרפף דאית לי' מחיצות הואיל ולית בה דיורין לא ובחצר ומבוי דוקא דאית בהו דיורין דאי לא תימא הכי לרבה נהי דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם בצוה"פ לישתרי דקונדיסין וקורה לא גרעי מצוה"פ:

והא דפריך הריטב"א לרש"י מהיכא נפקא לי' דהכא בקירויו באמצע ולטעמך לר"ת נמי למאי דמסיק בהכי קמיירי אלא מאי אית לך למימר למוקים להו כרב מוקים להו בהכי לרש"י נמי למאי דסליק אדעתי' מעיקרא הואיל ובג' רוחי אפי' שמואל מודי על כרחך טעמא דרבה משום דהכא במפולשת מד' רוחי:

ולר"ת למאי דמסיק לא תימא ר' זירא אפי' מד' רוחי קסבר פי תיקרה יורד וסותם אפי' בבקעה דהא ליכא למ"ד אלא כדאמר הרב המ"מ משום דקרפף דאית לי' מחיצות ורה"י דאורייתא הוא אקיל בי' למימר אפי' בד' רוחי יורד וסותם:

באכסדרה אמר הרמב"ם אם היא בת ג' מחיצות ותיקרה. והכי אזדא הא דאמר כי לית לי' לשמואל בג' מכלל דבג' פליגי ואמר הרמב"ם דפי תיקרה לאו מחיצה גמורה אלא כקורה דמבוי דמי דהכירא הוא דהואי:

בפלוגתא דרבה ור"ז הרמב"ם והרא"ש אמרי הלכתא לקולא והרז"ה אמר לחומרא:

כ' מתקיף לה ר' יוסף כו' רב יוסף לא אסיק אדעתי' דאויר מקום מחיצות מייתרו וסגור הוה למימר משום דאיפרץ במילואו למקום האסור לי' והו"מ פריך האי הואיל ואויר חצר מייתרו הואיל ונפרץ למקום האסור לו מיבעי לי' אלא דעדיפא מיני' פריך אמאי אסור ועלה קאמר אביי כמאן כר"ש דלרבנן שפיר קאמר דאסור:

לר"ש נמי האיכא אויר מקום מחיצות קשיא לי' להריטב"א ולישתרי קרפף בגיפופין דחצר דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי וניחא לי' הכא בנכנסין כותלי הקרפף לחצר א"נ הכותל החצר יתרין על ד"א וכן אמר הרב המ"מ משמי' דהרשב"א דבלאו הכי שרי הקרפף ואמר הריטב"א ויש מפרשים דקרפף יתר מב"ס שלא הוקף לדירה לא מישתרי כשהוא פרוץ במילואו בלחיין ולא בפסין ואפי' ברוח רביעית ע"כ וליכא למימר דגיפופין דידי' נמי לא מהני דאפי' לא פרוץ במילואו נמי ליתסר אלא דליהני לי' גיפופין דקרפף קאמר ואיכא למימר דנראה מבחוץ לגבי פרוץ במילואו למקום האסור לו הוא דמהני דהוה כסתימה והבדלה בין האי רשותא לרשותא אחריתי אבל הכא דמשום דאיכא טפי מב"ס הוא הא בהאי דוכתא מצי זרע להדיא ככולא קרפף ולא דמי להיכא דאית לי' גיפופין אע"ג דבין הגיפופין מצי זרע לא מצטרף בהדי קרפף דפתחא כסתום דמי. והרש"א דאמר אליבא דרבותינו בעלי התוס' דנראה מבחוץ לא מהני אלא היכא דחצר מישתרי בהכי מגו דמהניא לה לחצר מהני נמי לקרפף אבל לענין דאויר החצר מייתרו דחצר לית בי' משום יתור וליכא מגו לא מהני לקרפף ולדידי' לענין אויר מקום מחיצה נמי נימא הכי. מיהא לאו מילתא היא חדא דהא מ"מ מהניא לחצר דלא להוי פרוץ במילואו ועוד מאן דאמר נראה מבחוץ נדון משום לחי אפי' בלאו מגו נמי דהא תני ר' חייא כותל שצידו אחד כנוס מחברו בין שנראה מבחוץ כו' נדון משום לחי וכל הני שמעתי דפ"ק כולהי במבוי לחודי' דליכא מגו ומאן דאמר אינו נדון משום לחי אפי' היכא דאיכא מגו נמי לא כדתני אבימי אחצר קטנה שנפרצה לגדולה קטנה בעשר וגדולה בי"א ואוקימנא משום דנראה מבחוץ אינו נדון משום לחי ואע"ג דאיכא מגו דמהני לגדולה אלא כדאמרן