גאון יעקב עירובין קה

בידו אפילו להרמב"מ צריך ראשו ורובו ובגמל דנקיט מנא ולא נקיט לה איבעיא לן אי סגי בראשו ורובו אימא ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר' אליעזר דאסיר אפי' בראשו ורובו אלא בדנקט מנא ונקט לה אבל אי לא נקט לה מודי דלא סגי בראשו ורובו:

ואפי' ללישנא קמא אימא גמל שאני והתניא כו' אלא לגבי בהמה בלבד פריש הריטב"א אבל לאדם לא ואפי' עולי רגלים ולדידי' גרסינן מאי עולי רגלים בהמת עולי רגלים:

דף כ"א מטפס ויורד מטפס ועולה גרסינן דאי לא ירד מהיכן עולה:

מ"ל חיים כו' פרישנא בריש פירקין:

בעינן מידי דחזי לאדם. הא דאקשו בתוס' מאובסין איכא למיפרך הכא מבור ברה"י לבין הפסין קא מפיק אי לא חזי לאדם לא שרו לי' רבנן. התם אפי' תימא בבין הפסין קאמר מאי קעביד הא בתוך ד"א הוא דמטלטל וכ"ת זימנין דעקמה ראשה חוץ לד"א ואתו לטלטולי גזירה לגזירה הוא דמדאורייתא בין הפסין רה"י היא:

מדבעינן מידי דחזי לאדם אמרו רבותינו בעלי התוספ' היכא דעבדי לי' לבהמה שרי נמי לאד' וכן אמר הריטב"א גדול' מזו אמר הריטב"א אי עביד' לעולי רגלים או לדמתיבתא שרי אפי' לשאר בהמות הואיל והותרו להן הותרו לכולן שלא יהא לזה מותר ולזה אסור ולדעתין לאדם דעולי רגלים או דמתיבתא נמי לא מכרע' אימא לבהמ' דוקא אבל אדם מטפס כדאזלא רהיטא דשמעתין וכן אמר הרמב"מ בפירושיו על המשנה אין מותר להשקות בו אלא הבהמות שאינם יכולים לרדת אל הבור אבל אדם אין מותר לו לשאוב בין הפסין וישתה אא"כ עשה לו מחיצה גבוה י"ט אא"כ יהי' הבור רחב כו' והא דבעינן מידי דחזי לאדם אע"ג דאדם לא משתמש בהנהו מחיצות כלל דהא קא מטפס מ"מ משתמש בהו בחול דניחא לי' בהנך מחיצות למימלי מיא למשתי ולמותיב לדלי ולמיתיב בהנך זויות ואחשבינהו למחיצתי ושאר בהמות דלאו דעולי רגלים או דעתיבתא משום שלא יהא לזה מותר ולזה אסור ליכא למישרי' דהא אשכחן כה"ג בחבלים יתר מב"ס דליחיד אסור ולשיירא מותר ושיירא נמי להנך דצריכי שרי ודלא צריכי אסירא ואיכא למימר שאני התם דבדאיכא שיירא ומשתמשי בי' שרי נמי ליחיד לאשתמושי בי' והכא אע"ג דאיכא עולי רגלים ומשתמש אי אתי אינש אחרינא אסיר לי' מיהא אם היו רחבין מסתברא דאפי' מיעביד לכתחלה לא שרי דלא גרע אדם מבהמה אלא משום דמצי מטפס והכא דלא מצי מטפס לכתחלה לאדם נמי מיהא בירושלמי אמרו דמותר לכל אדם וגדולה מזו אמרו דאותן הביראות לעולי רגלים הותרו לעולם אפי' בזמן הזה כדאמרו בבאר הקר בהמוצא תפילין דמפני עולי הגולה התירו למלאות בו בגלגל לעולם ואפי' רב אבין דמחמיר אמר בשעת עולי רגלים ובשעתו מיהת לכל מותר וכולהי אמוראי דהתם דלא כר' אבין ואפי' בזמן הזה מותר. והא דאמרי היכא דעבדי לבהמה שרי נמי לאדם מסייע להו דאמרו בירושלמי א"ר יוסי בר בון לא התירו פסי ביראות אלא למלאות בהן מים בלבד ואי ס"ד כל לא התירו דוקא קאמר אלא הא דבעי אביי יבשו מים בשבת מהו ובירושלמי אמרו חרבה הבאר כבר נכנסה שבת בהיתר. הא לא התירו אלא מלוי מים וכי ליכא מים היתר ואיסור למאי הלכתא ותו הא אוקימנא הא דחצר שראשה נכנסה לבין הפסין בעירבו דרך בין הפסין והא אין מערבין במים ומלח ושאר דברים מי שרי לטלטולי בין הפסין דליהני בהו עירוב. אלא לאו כי עבוד למלאות מים שרי נמי לטלטולי כל מילי ה"נ כי עבוד לבהמה שרי נמי לאדם.