גאון יעקב עירובין קג

ש"מ מהכא ומסוגיא דפירקין אפלוגתא דר"י ורבנן דאי לא הוי רה"י דאורייתא הוי רה"ר דאורייתא אע"ג דלא בקעו בה רבים ולא דמי לבין העמודין דאיכא למ"ד נדון ככרמלית דהתם לא ניח' תשמישתי' הכא ניח' תשמישתי' ודכ"ע הוי מחיצות דאורייתא אלא דר"י סבר רבים מבטלי מחיצות אע"ג דמדאורייתא מחיצות נינהו:

ולימא הא ולא ליבעי הך. ולא מסתב' לי' למימ' אי מהכא ה"א אע"ג דמדאורייתא רה"י כיון דבקעי בה רבים לא אקילו בי' רבנן למישרי משום עולי רגלים ור"י נמי דקאמ' יסלקנה לצדדין מדאורייתא קאמ' דרבים מבטלי מחיצתא:

ומותר להקריב לבאי ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה אמר הרמב"ם ואפי' לגמל ואמ' עלה ה"ה דירושלמי היא כשיעור הזה ואפי' גמל וכולו מבחוץ מות' פחות מכשיעו' אפי' גדי וכולו מבפני' אסו' וכן אמר הריטב"א משמי' דהראב"ד אע"ג דבשיעורא דפרה ליכא ראשו ורובו של גמל שיערו בפרה ששיעורה בינוני ולא חלקן בדיניהם ואמר וברייתא דקתני גמל שראשה ורובה בפנים אובסין אותה בפנים אלמא בעינן בגמל כדי ראשו ורובו לאו דוקא אלא שיעורא דעלמא נקט ואמר וי"א שלא שיערו בפרה אלא לכל דכוותה או אפי' בפחות ממנה לחומרא אבל לרוב מנה כגון גמל או סוס וכיוצא בו צריך שיעור ראשו ורובו לעולם אלו דברי הרב:

וחזינן דלענין ראשו ורובו ל"ש בין הפסין מרה"י דעלמא מדפשיט נקיט למנא ולא נקיט לה דשרי בין. הפסין דמהני נמי בעלמא ולהרמב"מ והראב"ד קשיא ברייתא לאידך לישנא קשיא דירושלמי ופרקינן להרמב"מ והראב"ד ברייתא לא קשיא כי תניא ההיא ברה"י דעלמא דאית ביה כדי ראשו ורובו ואי לית ביה אזיל ומשכח רה"י אחרינא דליהוי בי' ואפי' בבין הפסין ומרוחקין הרבה הואיל ואיתנהו בהו כדי ראשו ורובו של גמל ודאי אסיר עד דליהוי ראשו ורובו בפנים וכן גדים וטלאים בראשן ורובן בפנים סגיא דכל בהמה ראשה ורובה בעינן ובהכי סגי וכי קאמרי אינהו בשיעורי דבין הפסין דלא אחמור בהו רבנן עד שירחיק כדי ראשו ורובו של גמל אלא בכדי ראשו ורובו של פרה סגי וכי בעי לגמל אפי' כולו מבחוץ ומשום עולי רגלים לא אחמור בי' רבנן דלא לאשקויי לי' עד דמשכח פסין מרוחקין ודא גזור בי' דלמא קא מפיק לי' אע"ג דבעלמא גזור ולאידך לישנא דירושלמי לא קשיא כי קאמר ואפילו גמל וכולו מבחוץ מותר בממלא ושופך והיא שותה מאלי' הואיל ולא נקיט למנא לא בעינן ראשו ורובו כדאמרינן בשמעתין דפחות מכשיעור אסור ובטילי מחיצות דבין הפסין ואפי' בכי שפיך נמי לא הואיל וליכא ראשו ורובו של פרה וסתמא נקיט למנא אבל כשיעור שרי בפרה בראשה ורובה בפנים ואע"ג דנקיט למנא ובגמל בשופך ושותה מאלי':

לא יעמוד אדם בר"ה וישתה כו'. הא דאמרי בתוס' דלא חשיב הנחה אלא בנוטל ממקומו אבל נח מאליו לא וכן אמר הרא"ש בפרק בתרא קשיא לן אי בנוטל ממקומו חשיב הנחה במקום פטור בידו אלא הא דתנן פשט העני את ידו לפנים ונתן בעה"ב לתוכה וכן פשט בעה"ב את ידו לחוץ ונתן העני לתוכה שניהן פטורין ואמרינן עלה פטורין אבל אסורין הנותן לתוכה אמאי אסור הא כיון דנטל ממקומו הו"ל הנחה במקום פטור ואפי' לכתחילה נמי כמקום שאין בו ד' דמותר לבני דהר"ה ובני רה"י לכתף עליו ונהי דאידך אסור דהו"ל מחליף איהו אמאי אסור הא לאו עידי קעביד למקום פטור היא דמפיק:

ב' ולא נקיט לה כו' דבעי ראשה ורובה מדקתני מתני' ראשה ורובה ואי בדנקיט למנא ונקיט לה לא נקיט לה מיבעיא:

לא דנקיט מנא ולא נקיט לה אבל בנקיט לה לא בעי ראשה ורובה. וכ"ת פסין מקורבין תשתרי ולי נקיט לה חיישינן אימא לא נקיט לה והריטב"א אמר שכן דרך רוב משקי בהמות: