גאון יעקב עירובין קב

שמא יאמרו עירוב מועיל כבין הפסין פירש"י לא ידע דיש פתח ביניהן וסב' כו' וההיא לא מהני כו' וכן אמר הריטב"א ובירושלמי אמרו שמא למחר תחרב הבא' אף הוא סבר לומ' עירוב מועיל בפסי ביראות משמע דהכא בדליכא חלון ביניהן ועירבו דרך הפסין וכי הוה הבא' הועיל העירוב דארכו יתר על רחבו לאו לענין עירוב איתמ' אלא לענין לחי וקורה והכא חיישינן שמא תחרב הבא' ולאו אדעתי' וקסמכי אעירוב דעירבו דרך הפסין והשתא דאיחרב הבא' הא בטלה עירוב דבין הפסין אתס' לטלטולי והיינו דקאמ' שמא יאמרו עירוב מועיל לבין הפסין אפי' בלא באר. ואית לן למימ' היינו דאמרינן התם דהדרן ועירבו התם דאיכא חלון בין החצירות והדרן ועירבן דרך החלון והדרן דקאמ' משום דרב הונא תלמידי' דרב ורב כר"מ דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף וה"נ לטלטולי בחצרות לבין הפסין שיתוף בעי ושתפו דרך הפסין והדרו ועירבו דרך החלון ואי אמרינן סומכין בכה"ג האי הדרן דהדרי חצירות התם מיהא ירושלמי ודאי סברה דאפי' דרך החלון לא מהניא מדס"ד למימ' רב הונא כדעתי' דאמ' מבוי שצידו אחד עכו"מ וצדו אחד ישראל אם עירבו דרך פתחים העכו"ם אוס' עליהן אלמא ה"נ בעירבו דרך פתח או חלון קמוקים לה. ואסיק דהכא משום שמא תחרב ואפי' דרך פתח לא מהני דלא פלוג רבנן ואי שרית להו דרך חלון אתי למישרי נמי דרך הפסין ותלמודא דבבלי סברה דדרך חלון מודי ר' הונא ולבבלי הא דמתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה כולה משום גזירה דמחצ' לחצ' לכי תחרב הוא. ועיין:

יבשו מים בשבת. אע"ג דקי"ל לא הותרו פסי ביראות אלא לבא' מים חיים ובא' הא לא פסקי מיא כדאמ' רש"י בריש פירקין. התם הוא דלא חיישינן להכי משום דלא עבידא דפסקי אבל זימנין דמיתרמי פסקי מים נמי מבא' כדתנן גבי ביכורים יבש המעין:

מים אין כאן מחיצה כו'. ולא דמי לג' ומת אחד מהן דחבלין דא"ר הונא שבת גורמת ורבה קאי כוותי' אע"ג דהתם נמי יתר מב"ס ליחיד בטל כל ההיקף ולימא כלום נעשת מחיצה אלא בשביל הג' ג' אין כאן מחיצה אין כאן שאני התם כיון דאי לא הוו אלא ב"ס מיהא מהני מחיצו' כי איכא טפי מב"ס נמי לא הוו כמאן דליתנהו למחיצות אלא כמאן דליתנה לדיורין אבל הכא כי ליכא מיא אפי' טפי מד"א נמי לא א"נ התם לב' לא מהנו לג' מיהא מהנו וכי אתי שלישי מעלמא א"נ ג' אחריני שרי הא איתנייהו למחיצות אלא דיורין הוא דליתנייהו הכא לכ"ע אסירא:

באו נמי לא תיבעי לך כו' ואפי' יבשו בחול ובאו בשבת הו"ל מחיצה הנעשית בשבת ואימא אפי' לא הוו מיא מעולם ובאו בשבת:

מחיצה הנעשית בשבת ותניא כו' ולא דמי לשנים ונתוספו עליהן דחבלין למ"ד שבת גורמות דאסי' התם מעיקרא נמי הויא אמחיצה אלא דיורין הוא דחסרי הכא מעיקרא לא הוי מחיצה השתא הוא דעבידא ומינכרא שריותי':

ובירושלמי אמרו איפכא באו בשבת כבר נכנס' שבת באיסו' חרבה הבא' כבר נכנס' בהית' קסברי הכא דלאו גופה דמחיצה אשתני לא מינכרא וכדיורין דמיא. בירושלמי חריץ עמוק יו"ד ויש בו ששה לכאן וששה לכאן נדון משום דיומד ואפי' מקצתו חריץ ומקצתו גבשושית ג' קנים וקש' גמי מלמעלן אינו מציל משום פיאה באר אחת גדולה לחציו עשה ולחציו לא עשה לחציו שעשה מות' ולחציו שלא עשה אסו' היו שתים אם הי' א' ממלא האמצעי נדון לכאן ולכאן שנים ממלאין איבעיא לי' לא צריכא דקא בקעי בה רבים וקשיא לימא הלכה כחכמים וכיון דמשתרי למלאות ממילא שמעינן דחייב ואיכא למימ' הואיל ואצטריך לי' אגב אורחא קמ"ל דחייב אע"ג דפשיטא א"נ טעמא דרבנן קמ"ל דרבים לא מבטלי מחיצתא והוי רה"י דאורייתא וכגוונא דאמרי כאן הודיעך כחן של מחיצות: