גחלי אש צט

בחומש ועל דעת רש"י הוצאת הכף אחר אילו ואיל העם בין המוספין לתמיד של בין הערבים וכן דעת כל הגאונים, וכן נראה מן הח"כ, אבל מצאתי בירושלמי אמר ר' יוחנן הכל מודים להוצאת הכף שהיא לאחר חמיד של בין הערבים וכן כתב הרב ר' משה, וכן הסדר השנוי במשנתנו, קדש ופשט וירד וטבל, הביאו לו בגדי זהב נכנס להקטיר את הקטרת, אלא כך הוא סדר היום בבגדי לבן, ואילו ואיל העם והמוספין ואימורי חטאת ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב בטבילה שלישית, והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן בטבילה רביעית, קטרת חביתים ונסכים ונרות בבגדי זהב בטבילה חמישית, והטעם בזה לפי שאינו עבודה ואחרו אורה לאחר כל מעשה היום ובלבד שנקיים בם חמש טבילות, ולכך הפסיק בסדר התמיד של בין הערבים, ומוציאין כף ומחתה בין התמיד לקטרת עכ"ל, הרי שהרמב"ן ז"ל הסכים לסדר הרמב"ם כיון שהירושלמי ובבלי הסכימו לדעת אתת בודאי הכי נקטינן וכן סדרן הגאון מהריעב"ץ כפי סדר הרמב"ם, וכך נמשכתי אני אחריו ז"ל. מהרה יבנה המקדש, ונזכה לראות כ"ג עובד עבודתו עפ"י אליהו ז"ל שיבוא אז להתיר לנו כל הספיקות ב"ב אמן:

סימן לט דין קריאת הפרשה של כה"ג ביוהכ"פ. א) כתיב בתורה ושלח את השעיר במדבר ואח"כ ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה, למדנו דאסור לו להתחיל בעבודת חלב והקטרתה עד שיגיע השעיר למדבר, וה"ה שאסור לו להתחיל לקרוא הפרשה עד שיגיע השעיר למדבר, דמלאכת שניהם בבת אחת הוא, ובודאי כך היתה קבלה בידם דשניהם נעשין בבת אחת, והרואה כ"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין, והרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כ"ג כשהוא קורא, כדאיתא במשנה, ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה, ומלאכת שניהם בב"א דמהו דתימא כדר"ל דאין מעבירין על המצות, ומאי מצוה ברב עם הדרך מלך, קמ"ל דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה, ואעבורי על המצות שמניח זו והולך לראות אחרת, אבל מי שאינו עסוק מותר, כן איתא בגמ', ואע"ג דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו בחר אילו ואיל העם ואימורי החטאת, יליף בגמ' דכתיב נמי והמשלח בתר הכי, ומה המשלח דמעיקרא דאין עמידה שלו אלא עד מתן דמים של חבירו, ה"נ והשורף וכבס דמעיקרא, וקראי שלא כסדר (תוי"ט פ"ז מ"ב):

הס"ת שכ"ג קורא ביוהכ"פ היא נקראת ספר העזרה, והיא שכתבה משה רבינו, ואין קורין בה אלא המלך בהקהל והכ"ג ביוהכ"פ, כן פירש"י, אבל התוס' הקשו הלא אסור לכנס שם לבית קה"ק יותר מד' פעמים ביוהכ"פ ואם לאו חייב מיתה, ופירשו דשתי ספרי תורות הוי א' בבית קה"ק, וא' בעזרה, ונעשית דוגמת ספר העזרה שיהיה נגלל לתחלתו, ולא היו יכולין לכנוס לפני ולפנים, כי אם לתקן או שלא יתעפש ויתקלקל, או בשעת חניית הארון במשכן בשילה עד שבנה שלמה את ב"ה (בבא בתרא י"ב):

ב) קריאת הפרשה של כ"ג ביוהכ"פ מן התורה היא, ופירש"י ותוי"ט דלמדין מן המלואים וכמו במלואים זה הדבר אפי' דיבור מעכב עכ"ל, אבל בריטב"א בשם הירושלמי מפרש דלמדין מפרשת יוה"כ גופא דבעי התם מנין למקרא הפרשה, ר' אידי בשם ר' יוחנן, כתיב ויעש מת"ל כאשר צוה ד' מכאן לקריאת הפרשה, לומר דאפי' צוואות יש לו לעשות כאשר צוה, לומר שנקראם אף הוא בדיבור, כאשר צוה ד' בדיבור עכ"ל, וכן כתבו בתוס' ישנים, אבל המאירי כתב שאין הדברים נראין לעכב אלא שסדר הענין היה כן, ממ"ש כאן שאני קריאה דצורך עבודה הוא, ומתוך כך הותרה בה לבישת בגדי כהונה עכ"ל, נראה שכך כוונתו, מפני שבגמ' אמרו דלצורך עבודה היא ולא עבודה ממש ש"מ שאינו מעכב, ולפע"ד ליכא ראיה, כיון דלהגמרא ירושלמי פשיטא שמן התורה היא ומעכבת, למה לא יעכב, ואף כי אינו עבודה להצריך בה בגדי כהונה, אבל חיוב לעכב ישנו בזה, וכ"ת אנה מצינו דוגמתו מצינו במלואים כנ"ל, (מכאן קשה לי על התוי"ט בסוטה פ"ז מ"ז דדייק מדבכה"ג נקיט המשנה לשון ברכות י"ג ואצל המלך פרשת המלך דקריאת הפרשה של המלך הוא מן התורה, וקריאת כ"ג הוא תיקון אנשי כנסת הגדולה עכ"ל, וקשה לי דהא הירושלמי ס"ל דגם קריאת הכ"ג מן התורה היא ואיך יפרש המשנה וצע"ג), והרמב"ם והרא"ש ז"ל לא גילו לנו דעתם בזה אם קריאת הפרשה מן התורה היא ואם היא מעכבת, וטעמם נראה לי דאין נ"מ כלל לדינא, דלכו"ע הסדר אינו מעכב, ואפי' אם נאמר דהקריאה מעכב אבל הסדר אינו מעכב, ואף שבבגדי לבן הן מ"מ בחוץ היא, ואנן פסקינן כר' יהודה, ואפי' לר' נחמיה דס"ל דדברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ מעכב, מ"מ קריאת הפרשה בודאי אינה מעכבת הסדר כי לאו עבודה היא, ועוד דבגדי לבן שקורא בהן לאו דוקא כמו שנבאר אח"כ, והה"ד דיכול לקרות הפרשה בבגדי זהב ובדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ אפי' לר' נחמיה אינו מעכב הסדר, וקריאה עצמה בין שהיא מה"ת בין שהיא מד"ס, מ"מ אם יש שהות ביום לקרוא, פשיטא שצריך לקרוא, ואם אין שהות ביום בודאי עבר יומו בטל קרבנו וכ"ש קריאת הפרשה דלאו עבודה היא, ועוד נ"ל מה דאמרינן דקריאת הפרשה מעכב לאו מעכבת כמו הקרבנות בעצמן, אלא הו"ל כמו סמיכה או תנופה דשירי מצוה הן דאין כפרה אלא בדם, מ"מ מעלה עליו הכתוב כאלו לא כפר וכפרו:

ג) אמרו לו לכ"ג הגיע השעיר במדבר, ומנין היו יודעין דריכאות היו עושין, פירש"י ז"ל בנ"א עומדים מירושלים לצוק בכדי שיראה זה סימנו של זה, ומניפין אותם הסמוכין למדבר בסודרין, וזה הסמוך לו רואה ומניף בה, ורואה חבירו הסמוך לירושלים ויודעין שהגיע השעיר למדבר, והרע"ב פירש אבנים גדולות וגבוהות זו על זו ששם השומרים עומדים ומניפין בסודרין, והרמב"ם פירש מצעות גדולות, והתוי"ט גורס דרבנאות מלשון דרבנאי בסבי דבי אתונא, שפירש"י שם אורבים ושומרים, ואף דת"ק אמר הגיע השעיר למדבר, ולכאורה ר' יהודה ג"כ כן ס"ל, מ"מ פירשו הרע"ב והרמב"ם שר' יהודה ס"ל כיון שהגיע השעיר למדבר שם נעשית מצותו אע"פ שלא הגיע לצוק, ות"ק