גחלי אש צח

והמחתה ואח"כ עושה התמיד ע"כ וז"ל הרמב"ן ז"ל השתחויה וכן בשני, כמו בכל יום שאנו אומרין, ותמיד עושין מזה ג' פרקים, בשבת אז ישיר ומי כמכה ועושין ממנו ג' פרקים, או מי כמכה עד סוף הפרשה, או אז ישיר דעלי באר ענו לה, כן הוא דעת הגאון ריעב"ץ ז"ל, אבל בתפארת ישראל בחומר בקודש פ' ששי כתב וז"ל, ביוה"כ לא מצינו במוסף שלו שיר מיוחד בש"ם, אבל במס' סופרים (פי"ט ה"ב) אמרינן שאמרו ברכי נפשי וכו' וגם שיר המעלות ממעמקים, ונ"ל מדלא אשכחן בשום שיר שהיו אומרים מב' מזמורים לכן כוונת הש"ס שבמוסף יוה"כ אמרו ברכי נפשי ובתמיד של בין הערבים אמרו ממעמקים קראתיך עכ"ל, ואני כתבתי כיון דעולות מוסף דיו"כ מקריבין בשני פעמים פר וז' כבשים עם תמיד של שחר, ואיל של מוספין עם תמיד הערב, אומרים ברכי נפשי בחלק מוספין של בקר, ובחלק שני דהיינו האיל שיר המעלות ממעקים, ואם חל יו"כ בשבת דמקריבין ג"כ מוסף דשבת אומרים מפרשת האזינו לפי הסדר שחל בו שבת זה כנ"ל, ואיתא עוד שם בתפארת ישראל וזה לשונו כתב הב"י באו"ח סימן קל"ג בשם או"ח שלא היה מצות השיר רק בבקר, וכ"כ בהגמי"י בפ"ו מה' תפלה שאין אומרים שיר בתמיד של בין הערבים, והמג"א (בסי' קנ"ג) הביא קושית הר"מ אלשיך מדאמרינן נתקלקלו הלוים בשיר. ולי קשה עוד מדאמרינן דבמנחא בשבתא והיינו בתמיד של בין הערבים כמ"ש רש"י שם אמרו אז ישיר, ומה שתי' רבינו אלשיך דעכ"פ שיר של בין הערבים לא מעכב תמהני הרי גם בתמיד של שחר אין השיר מעכב כעירובין (דף י"א א') וצ"ל כחי' המג"א דכוונת הב"י משום דהרבה פעמים היו הכהנים טרודים אחר תמיד של בין הערבים, ולא הביאו הנסכים עד הלילה, ובלילה לא אמרו שירה, וכן הקשה הבאר שבע בתמידין לאותן שפירשו בטור או"ת בשם רב עמרם דא"א לומר כלל שלא אמרו שירה בין הערבים, מדנתקלקלו הלוים בשיר משמע שאמרו שירה גם בתמיד של בין הערבים, ועוד להר"מ דס"ל דשיר מעכב מאי איכא למימר וכן משמע ביומא דלא מחלק בזה לבין תמיד של שחרית לזה של ערב, אלא מה שכתב הטור בערב ר"ל בלילה, דשיר אינו אלא ביום, דאמרינן בערכין מה כפרה ביום אף שירה ביום ובשירה כתיב לכפר על בני ישראל, אבל כתב עוד דבר חדש דברייתא דפיטום הקטורת נוכל לומר בערב אחר תפלת ערבית כמו דקטורת מתעכל והולך כל הלילה כאיברי עולה הלכך שפיר יוכל לומר פטום הקטרת בערב כמו איברים ופדרים של תמיד של בין הערבים שלא נתעכלו ביום שקרבין והולכין כל הלילה, ותפלת ערבית נגדה תקנו, אף פטום הקטורת כן ע"כ:

ואם תל בשבת דהמשמרות מתחלפין מוסיפין ברכה אחת בתמיד של בין הערבים למשמר היוצא, ומפרש בפ"ק דברכות דאמרו מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואתוה ושלום. וריעות, וכתבו התוס' שם דהיתה בלא שם ומלכות, ופירש בבאר שבע אף דאמרו כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, הוא דוקא בברכות שהם הודאות להקב"ה, אבל ברכות שהם על תביעת צרכיו של אדם, לא תקנו שם ומלכות, וראיה מברכת כהנים ותפלת י"ת עכ"ל, ועוד כתב שם לתת טעם לשבח, למה ברכו דוקא משמר היוצא למשמר הנכנס ולא בהיפוך, הוא מפני שכתוב ועמך כמריבי כהן, אלמא שהכהנים היו בני מריבה, ובמריבה בא לכלל כעס, וממילא בא לכלל טעות, בעבודת הקרבנות ולא יעשו העבודה כהלכתו, ועוד היאך יברכו את ישראל בשלום אם הן בעצמן יריבו עכ"ל בקיצור. ול"נ דח"ו שהכהנים שמברכין בשלום יהיו בני מריבה, אלא דחיישינן דמחמת חביבות עבודה יריבו זה עם זה כמו שמצינו ביומא דאחד דחף את חבירו ובא לידי סכנה דנשברה רגלו, ואף דעשו בפייס, מ"מ קרבן יחיד דהיה בלא פייס אתו לאינצויי לכן ברכו את הנכנסין שיחיו בשלום כמו שמסיימין ברכת כהנים בשלום:

קדש כ"ג ידיו ורגליו פשע ולבש בגדי עצמו ונפער והולך לו לשלום ומלוין אותו עד ביתו, ויו"ט היה עושה כ"ג לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש, זה סדר עבודת כ"ג ביוה"כ בבית אלהינו שיבנה ב"ב אמן עכ"ל הגאון מהריעב"ץ ז"ל:

כתב המאירי יו"ט היה עושה שיצא בשלום ולא אירע לו שום פיסול ולא שום מקרה רע, ויש שואלים איך הכין לו מבערב על הספק, ומפרשים שמיני פרפראות היו שאדם מוצא מהן בכל שעה, וי"מ שלמחרתו היה עושה יו"ט או שמא בטח בקונו והכין על הספק:

המשלח את השעיר רואה את כה"ג למחרתו, או בלילה אחר שיבוא מן הסוכה ובא להודיע שעשה שליחותו כדרך כל שלית, אם הוא מוצאו בשוק כלומר לפני בני אדם, מכבדו ומיחס לו את השליחות ואומר לו אישי כה"ג עשינו שליחותך, ואם מצאו בבית מיחס שליחותו להקב"ה ואומר לו עשינו שליחותו של הקב"ה שמעמידנו בחיים ובשלוה עכ"ל:

תמצית דעת רבוותא ז"ל בסדר עבודת יו"כ בדרך קצרה כפי שמבואר בתוי"ט הוא כך לדידן דקיי"ל כר"ע בטבילה ראשונה תיכף אחר. סדר התמיד מקריב הפר וז' כבשים דמוסף ואחח"כ בטבילה שניה סדר עבודת היום בבגדי לבן, הקטרת וההגרלה, והזיות הפנימים, ובטבילה שלישית בבגדי זהב פליגי רבוותא לדעת רש"י והרע"ב מקריב מקודם שעיר החעאת ואח"כ אילו ואיל העם ואח"כ אימורי החטאת ובטבילה רביעית בבגדי לבן הוצאת הכף והמחתה, ובטבילה חמישית בבגדי זהב תמיד של בין הערבים וקטרת חוץ והטבת הנרות, ולדעת התוס' והרא"ש אימורי חטאת היה מקריב אחר הוצאת הכף והמחתה כדי לתת ההפסקות בין עבודות היום להוצאת הכף ומחתה, אבל לדעת בעל המאור בדרך קצרה להרא"ש הסכימו לפירוש רש"י דאימורי חטאת בטבילה שלישית ולהרמב"ם בטבילה שלישית הקריב ג"כ תמיד של בין הערבים ואח"כ בטבילה רביעית הוצאת הכף והמחתה, ובטבילה חמישית לא היה עושה כי אם קטרת של בין הערבים והדלקת הנרות, וטעמו דס"ל דמצוה שישארו כלי הקטרת בדביר כל מה שיכול לאחרו ולשהותם שם, ויותר ראוי ג"כ שסוף ביאת כ"ג יהיה בהיכל מה שיהיה סוף ביאתו בקדשי הקדשים הלכך מאחרין אותו להוציאן עם קטרת הערב שזה סוף ביאתו להיכל בו ביום, והפייטן נקט אילו ואיל העם קרבן חטאת ומוספין והוצאת כף וסדר התמיד, ובתורת כהנים נשנו אילו ואיל העם ושבע כבשים תמימים ואח"כ הוצאת הכף