גחלי אש צו

מצאן שכבו גם המה, מדשנן ומטיבן ומדליקן מן האמצעי (הכ"ג) או ממזבח העולה, אח"כ מדשן השאר, עקדו הטלה כעקידת יצחק בן אברהם ראשו לדרום ופניו למערב, קרצו הכ"ג על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה, קבל את דמו בכלי שרת בצפון, וזרק שתי זריקות באלכסון מחצי הכבש ולמטה, ומכוין כשיזרוק הדם על הקרן שיהא הדם מקיף כמין גאם, בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה, מערבית דרומית נותן מערבה דרומה הרי אלו שתי מתנות שהן ארבע, שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי, ובבית המטבחים הפשיטו התמיד ונתחוהו, כיצד סדר הניתוח, נקב רגל הימנו, וחלה בו הבהמה, ומפשיט גם הרגל ויורד עד שמגיע לחזה, חתך הראש נתנו למי שזכה בו, מירק ההפשט קרע הלב והוציא את דמו, חתך הידים ונתנן למי שזכה בהן, עלה לרגל חתכה ונתנה למי שזכה בראש ושתי ביצים עמה קרעו ונמצא כולו גלוי לפניו נטל הפדר ונתן על בית שחיטתו, נטל הקרבים נתנן למי שזכה בהן להדיחן במים ג"פ. והכרס מדיחין אותה כל צרכה, נטל הסכין הפריש הריאה וחצר הכבד מהכבד, ואין מזיז הכבד ממקומו, קדר החזה ונתנה למי שזכה בה, עלה לדופן הימנית מניח בה שתי צלעות רכות מלמעלה היה חותך ויורד סמוך לשדרה (ולא נגע בה) עד שמגיע לשתי צלעות רכות מלמטה ומניחן, חתכה לדופן ימנית והכבד תלוי בה נתנה למי שזכה בה, והקנה והלב והריאה תלוין בה, בא לדופן השמאלית, והניח בה שתי צלעות רכות מלמעלה ושתים מלמטה, חתכה ונתנה למי שזכה בדופן הימנית, והשדרה עמה והטחול תלוי בה, בא לעוקץ חתכה ונתנה למי שזכה בה, והאליה ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו, נטל רגל השמאלי ונתנה למי שזכה בעוקץ, נמצאו כולן עומדין בשורה והאיברין בידם, הראשון בראש וברגל, הראש בימינו חוטמו כלפי זרועו, וקרניו בין שתי אצבעותיו, ובית שחיטתו מלמעלה, והפדר נתון עליה, הרגל של ימין בשמאלו, ובית עורו, השני בשתי ידים של ימין בימינו ושל שמאל מלמעלה ובית עורן לחוץ, השלישי בעוקץ וברגל, העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו ואצבע הכבד ושתי כליות עמה, הרגל של שמאל בשמאלו ובית עורו לחוץ, הרביעי בחזה ובגרה, החזה בימינו והגרה בשמאלו וצלעותיה בין אצבעותיו, החמישי בשתי דפנות של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו ובית עורן לחוץ, הששי בקרבים הנתונים בבזך וכרעים ע"ג מלמעלה, השביעי בסלת למנחת נסכים השמיני בחביתין שש חלות עשויות מחצי עשרון סלת בלולות בשמן שמינית ההין ומקריב עמהם חצי קומץ לבונה, התשיעי ביין של נסכים, הלכו כל אלה ונתנו מה שבידן מחצי כבש ולמטה לצד המערכה מלאום והניחום שמה, באו להם ללשכת הגזית לקרות שמע וברכות, אמר להן הממונה ברכו ברכה אחת (היא אהבת עולם דמעריב ערבים אמרו בצאת הכוכבים) והן ברכו, גם קדאו עשרת הדברים שמע והיה אם שמוע, ויאמר, ברכו את העם שלשה ברכות, אמת ואמונה עבודה וברכת כהנים בלי נשיאת כפים, העלה המעלה האיברים מן הכבש למזבח וזרק על המערכה הגדולה וכתב ז"ל כך נ"ל משום דעבודה דכשירה בלילה היא, פירוש לפירושו דמשום זה לא עשה הכ"ג בעצמו, אבל אם רצה הכ"ג עלה באמצע הכבש והושיטו לו האיברים וסמך עליהן וזרקן) וירד ע"כ לתמיד של בין הערבים, ועיין מש"כ לעיל בשם שאגת אריה:

ולענין נסכים אם נלמוד שחרית משל ערבית או ערבית משל שחרית פליגי בזה רבי ורבנן, לרבנן נלמוד ערבית משל שחרית, וכתבו התוס' דאיכא בינייהו צבור שלא היו להם נסכים אלא לאחד מהן, למ"ד דגמר ערבית משל שחרית, א"כ שחרית עיקר ויקרבם שחרית, ולמ"ד גמר שחרית מערבית יקריבו בערבית, ולפ"ז אנן דקיי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים, ועוד דאין הלכה כרבי מחביריו, אם לא היו להם נסכים יקריבו שחרית לדעת התוס', אבל הרמב"ם לא חילק בזה, ונראה דפליגי במשמעות ולא לדינא, אבל בספר החינוך איתא דפירש בגמ' מנחות נ"א אי ליכא תמיד דבקר לא יקריב בין הערבים דדרשינן בספרי למה כתב רחמנא בפ' פנחס ואת הכבש השני כו' הרי שלא הקריבו של שחר שומע אני שלא יקריבו בין הערבים, ת"ל ואת הכבש השני שאם לא הקריב של שחר יקריב בין הערבים, ועיין בתשו' חת"ס או"ח ה"ט מה שכתב בזה לתרץ קושית התויו"ט וספר יד דוד איתא ברמב"ם (פ"ז מה' איסורי מזבח) כל העצים החדשים כשרים למערכה והכ"מ לא הראה מקום דבעינן חדשים, אבל בתשו' חת"ס או"ח הלכה י' מראה מקום ממנחות (דף כ"ב) דפליגי ר"א בר"ש ור"א בן שמוע, וס"ל לר"א בן שמוע דמה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט, אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט, ומאי בינייהו א"ב חדתי, והלכה כר"א בן שמוע, ועיי"ש בחת"ס שהוכיח דהלכה כן:

החת"ס בתשובה (או"ח קפ"ה הקשה על הרמב"ם דפסק דמנורה צפון ודרום היו מונחין, הלא במנחות (דף צ"ח ע"ב) תלו זאת בפלוגתא דרבי וראב"ש בשולחן של מקדש, ושולחן אליבא דרבי מזרח ומערב היה מונח וכן פסק הרמב"ם, א"כ איך פסק במנורה דצפון ודרום היו מונחין, והראב"ד השיגו ע"ז ותי' דבגמ' שבת מסיק האי דהדליקו מנר מערבי בלא קינסא היה ע"י פתילות ארוכות וכן פסק הרמב"ם בתמידין, לכן אם נאמר דצפון ודרום היו מונחין ונר אמצעי היא נר המערבי משכחת לה, שהרי כל הפיות היו אצלו, אלא אי אמרת מזרח ומערב היו מונחין, ונר השני למזרח הוא הנר המערבי וממנו היו מדליקין, ואיך אפשר להדליק בלא קינסא אפי' ע"י פתילות ארוכות דהא כולם היו פונים לאמצעי וכו' וע"כ לאותו מ"ד לא חייש לביזוי מצוה, והדליקו ע"י קינסא, או ס"ל דלא קביעי נרות, ואנן קיי"ל כמ"ד דס"ל דאסור להדליק ע"י קינסא וקביע נרות, וא"א אלא ע"י פתילות ארוכות, ע"כ צ"ל דליתא כהך שקלא וטריא במנחות דשלחן ומנורה תליא זה בזה דליתא, דאע"ג דבשולחן פליגי רבי וראב"ש, והלכה כרבי מחבירו, מ"מ המנורה צפון ודרום היתה מונחת וא"ש, ולפ"ז הא דתנן במס' תמיד שאם כבו שני המזרחיים מדליקין מן השאר, היינו להך מ"ד דס"ל מזרח ומערב מונחין ולא קביעי נרות, שפיר היו מדליקין מן השאר, אבל לפ"מ דקיי"ל צפון ודרום היו מונחין וקביעי נרות וא"א אלא ע"י פתילות ארוכות, וא"כ תינח שאר נרות מן האמצעי שהיו ממשיכין פתילה ארוכה דרך פי הנר עד שיגיע לאמצעי להדליק מן הדולק, אבל כשכבה האמצעי הנוטה כלפי חוץ דמצדד אצדודי דרך כלפי מערב שיהא לפני ד', איך אפשר ע"י