גחלי אש צד

ונ"ל דאילו בעי סמיכה דמ"ש מכל עולת יחיד דכתיב בתורה וסמך, דוקא עולת צבור לא בעי סמיכה דהכי גמירי, אבל עולת יחיד צריכה סמיכה אף דדינו כקרבן צבור לדחות שבת ויו"כ, משום דקבוע לה זמן אבל סמיכה בעי, ואף דכתב הרמב"ם (בפ"ג ממעשה הקרבנות הי"ד) דבשעת סמיכה מתודה על העולה עון עשה ועון לא תעשה שניתק לעשה, מ"מ נ"ל דכאן אע"פ שסומך אינו מתודה, איבעית אימא סברא, איבעית אימא גמרא, איבעית אימא סברא כמו דאיתא ביומא (דף ל"ו ע"ב) שמתודה חטאתי עויתי ופשעתי ולא עויתי פשעתי חטאתי כר"מ כמו שאמרו שם, ומאחר שהתודה על הזדונות והמרדים חוזר ומתודה על השגגות, אף אנן נאמר מאחר שהתודה על ראש שעיר המשתלח על הזדונות והמרדות החמורות של חייבי כריתות ומיתת ב"ד יתודה על הקלות על עשה ועל לאו הניתק לעשה, וכ"ת כמו דאמרינן בעלמא נ"מ לטומאה שאירעה ביני ביני, א"כ אף כאן יתודה, דדלמא עבר על עשה אחר שילוחו של שעיר המשתלח, הא ליתא כמו שכתבו התוס' בשבועות בשם התוספתא דשעיר המשתלח מכפר כל היום אפי' על העבירות שעבר אתר שילוחו א"כ למה יתודה, ואיבעית אימא גמרא, כיון דגמירי לנו שהכה"ג אינו מתודה אלא שלשה פעמים כמו שביארנו עד עתה, א"כ לא מתודה עוד, ובודאי שהדין הזה הוא דבר חדש בתורה, דמשכחת ליה קרבן שטעון סמיכה ואינו טעון וידוי כנ"ל ברור:

ב) סדר הקרבת שעיר החיצון דינו כמו כל החטאות ומעשהו ג"כ כנ"ל כדאיתא ברמב"ם (פ"ה ממעשה הקרבנות ה"ז ח' ט' י') החטאות הנאכלות דמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח החיצון מחצי מזבח ולמעלה, לפי שנאמר בה על קרנות המזבח וכיצד הוא עושה כשלוקח הכהן הדם במזרק מוליכו אצל המזבח וטובל אצבעו הימנית הסמוכה לאגודל בדם, וסמך באצבעו הגדול מכאן ובאגודל מכאן, ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן עד שנכלה כל הדם שבאצבעו, וכן הוא עושה בכל קרן וקרן, ואם נתן סמוך לקרן כאמה אחד מכאן או מכאן כיפר, וצריך לטבול אצבעו על כל קרן וקרן, וכשגומר הנתינה על הקרן מקנח אצבעו בשפת המזרק ואח"כ טובל פעם שניה ששייכי הדם שבאצבעו פסולין ליתן על קרן אחרת, ואין בכל הקרבנות קרבן שטעון הזיית הדם באצבעו אלא חטאת בלבד, שנאמר בה וטבל אצבעו בדם, וצריך שיהיה בדם כדי טבילה לא שיספוג אצבעו בדם, ומנין הוא מתחיל עולה בכבש ופונה לימינו ומהלך על הסובב ונותן בקרן דרומית מזרחית תתלה, ואח"כ בקרן השניה הסמוכה לה שהיא מזרחית צפונית, ואח"כ בקרן שלישית הסמוכה לה שהיא צפונית מערבית, ואח"כ בקרן רביעית הסמוכה לה שהיא קרן דרומית מערבית, ועל יסוד אותה הקרן שהשלים שם המתנות הוא שופך שירי הדם אל יסוד מזבח זה יסוד דרומי עכ"ל, ומה שכתב וצריך שיהיה בדם כדי טבילה לא שיספוג אצבעו בדם, ולכאורה משמע שדין אחד הוא למה צריך שיהיה כדי טבילה כדי שלא יספוג, אבל באמת תרתי מילי נינהו דצריך שיהיה בדם כדי טבילה, ואפי' אם יש בדם כדי טבילה צריך שלא יספוג, ותיבת "וצריך" מושך עצמו ואחר עמו כלומר כאילו כתוב שתי פעמים צריך, צריך שיהיה בדם כדי טבילה וצריך ג"כ שלא יספוג כן מפרש שם הכ"מ, אבל המל"מ ביאר ולא יספוג שייך בהזיה דמיירי מינה בהלכות אלו, והדין כדי טבילה פירשו שלא יקבל בשני כלים, אם קבל פחות מכדי הזיה בכלי אחד ופחות מכדי הזיה בכלי אחר ועירבן פסול, ורמזה רבינו אצל הקבלה בפ"ד וכתב כל הזבחים שקיבל דמם פחות מכדי הזייה לא נתקדש הדם, עכ"ל שם, וכוונתו בודאי שקבל בכלים נפרדים ובכל כלי יש פחות מכדי הזאה דאי לא תימה הכי פשיטא עכ"ל, ואחר שקבל דם השעיר וזרקו על גבי המזבח, הפשיטו הכהנים את השעיר, והכה"ג קרעו והוציא אימורי החלב שעל הקרב ושתי הכליות וחלבהן וחלב הכסלים ויותרת הכבד ומעט מהכבד נתנן במגיס ומלחן והקטירן על המערכה עכ"ל הגאון מהריעב"ץ ולפנינו יתפרש עוד מזה בס"ד, והשעיר הזה שעיר החיצון נאכל לערב, ובודאי שכ"ג נוטל חלק בראש, ואם רוצה לוקח את כולו, ולאו דוקא שעיר חטאת זה שהוא הקריבו אלא תמיד הרשות ביד כה"ג לומר חטאת זה אני נוטל ואין מוחין בידו, אבל בירושלמי איתא אימתי דכ"ג נוטל כולו דוקא בקרבן יחיד אבל בק"צ אינו נוטל לעולם יותר ממחצה:

ג) אחר שגמר כל עבודת השעיר החיצון הקריב אילו ואיל העם וכמו שכתבתי למעלה, בתחלה אילו ואח"כ איל העם ושניהן עולות נינהו, ושתיהן בני שתי שנים הן ומלאכת שניהן שוה זה כזה וזאת סדר עשייתן כמו שכתב הגאון מהריעב"ץ וז"ל קרצם בצפון לטעמיה אזיל כי כל הקרבנות של יום זה לא היה שוחטן בכל שנים אלא קרצן ומירק אחר שחיטה על ידן, אבל להתפארת ישראל אינו מוכרח אלא רק בעבודת הנוהגין תמיד קרצן, אבל המיוחדין ליום זה שוחטן בכל שנים. ולפ"ז נ"ל דאילו שחט אז בכל שנים דקרבן שלו הוא ולא אתי ג"כ להתרשל, אבל איל המוסף בודאי דינו כתמיד דקרצו כנ"ל] קבל דמן בכלי שרת בצפון ונתן מהם במזרק שתי מתנות שהן ארבע תחלה על קרן מזרחית צפונית מחצי של מזבח ולמטה בזוית כמין גאם, אח"כ הולך ועושה כן בקרן מערבית דרומית שכנגדה, והפשיטו הכהנים (או לוים) האילים, ונתחום בשר האיל האחד לחמשה נתחים, ונתנום ביד חמשה כהנים, הראשון הראש והרגל, השני בשתי ידים, השלישי בעוקץ וברגל, הרביעי בחזה וגרה, החמישי בשתי דפנות, הקרבים בשנים הסולת בשנים והיין בשנים, וכן עשו לאיל השני שהוא עולת העם מלחום ונתנו אחד אחד האיברים לכ"ג וזרקם על המערכה הגדולה [הגאון מהריעב"ץ ז"ל אף שלא הניח דבר קטן או גדול בעת סדרו העבודה, בכאן השמיט כיון דמשנה שלמה שנינו בתמיד סדר של כ"ג בעת שרוצה להקטיר את התמיד וה"ה לכל העולות שנוטל חלק בראש, היה לו סדר איך הקטיר, וכש"כ הכא שמצות היום בכ"ג הוא היה צריך לסדר כמו דאיתא במשנה (תמיד פ"ג מ"ז) בזמן שכ"ג רוצה להקטיר (כלומר האברים. וע"ש שעולה קיטור ותמורת עשן מן החלבים והאיברים קרי ליה הקטרה, ואיכא דגרסי להקריב, והיא הוא, תוי"ט) היה עולה בכבש והסגן בימינו, הגיע למחצית הכבש, אחז הסגן בימינו והעלהו, הושיט לו הראשון הראש והרגל וסמך עליהן וזרקן (נתייגע במחצית הכבש, וסמך עליהן משום כבודו של כ"ג שתהא חשובה הקטרתו יותר משאר כהנים, דאין סמיכה בשחוטין אלא לכ"ג בלבד, הרע"ב ותיו"ט שם) וזרקן כדדרשינן ועשית