גחלי אש צג

דבעבודת יוה"כ פ"ג כתב ונותנן בכלי ומקטירן ע"ג המזבח, דמשמע דחובה להקטירם במגיס, סמך על מה שכתב כאן במעשה הקרבנות עכ"ל, אבל המאירי הסכים לפירש"י וכן נראה לשון הרא"ש:

קלען במקלעות והוציאן לבית השריפה וצריך ניתוח כאיברי העולה כן פירש הרמב"ם במעשה הקרבנות, ונותן הפר והשעיר למי שמוציאן לשריפה, כלומר ואין שורפין אותם עכשיו, אלא בשעת קריאת כ"ג הפרשה אחר שהגיע השעיר למדבר, ואף שמנתחן כניתוח העולה, מ"מ לא הפשיטן כעולה, אלא מנתחן בעורן ובשרן ופרשן, קלען במקלעות פירש"י כמין קליעה ארבעה בני אדם נושאין שני מוטות שנים לפנים שנים לאחור ומהלכין מוט אצל מוט, והפר ושעיר נתונים עליהם מורכבין זה על זה, וכופפן זה תחת זה כמין קליעה, ושלמין הן אלא שנקרע כריסן להוציא אימוריהן עכ"ל רש"י:

ומאימתי מטמאין בגדים משיצאו חוץ לחומת ירושלים, והיכן נשרפין צפונה של ירושלים חוץ לשלש מחנות דכל מעשה חטאות צריכים צפון, ר' יוסי אומר אבית הדשן נשרפין, (פי' במקום שהיו נותנים שם הוצאת הדשן מחוץ לעיר כשהוא רבה, ואי ליכא שם דשן צריך לתת שם דשן כך משמע בגמ' יומא (דף ס"ת ע"ב) וכן פסק הרמב"ם, ואף דראב"י בגמ' שם דס"ל אבית הדשן נשרף סבור ג"כ דבעי נמי שיהא מקומו מושפך פירוש מקום מדרון שיהא דשנו משתפך, ולענין זה לא פסקינן כוותיה, ואף דמשנת ראב"י קב ונקי, ואיכא דס"ל דגם בברייתא פסקינן כראב"י (זה דעת הנמוקי יוסף ז"ל) משום דפליג על ר' יוסי ור' יוסי נימוקו עמו, או אפשר משום דבזבחים (דף ק"ד ע"ב) תני ג"כ לוי כך ולא מזכיר אלא בית הדשן, לכן קיי"ל כן כנ"ל, ועוד נ"ל דהרמב"ם פירש מקומו מושפך כהתוס' ישנים דפירשו מקומו משופך מלשון על שפך הדשן, פי' במקום שפיכת הדשן חוץ לג' מחנות אבל לא בעי שיהיה מקומו מושפך, א"כ לפ"ז לגמרי פסק כראב"י, והכ"מ לא ביאר כלום בזה, ואח"כ מצאתי בזבחים ק"ו גרסינן ר' יוסי הגלילי, ואין זה ר' יוסי סתם, ויותר צריך להתי' האחרון דפסק לגמרי כראב"י, וכתב הרמב"ם (במעשה הקרבנות פ"ז) ושריפת כל הנשרפין כשרין בלילה ובזר, ונשרפין חוץ לעזרה, וכל העצים כשרין לשריפתן אפילו בקש ובגבבא שנאמר על העצים באש אש מ"מ, ולמה נאמר עצים להוציא את הסיד ואת הרמץ ע"כ, ואע"פ שכשרין בזר, מ"מ נראה מן התוספתא דהכהנים היו עושין זאת, ובודאי חוץ למקדש לא היו לבושין בגדי כהונה, ועוד איתא בתוספתא ביומא פ"ג וזקופים של כהנים היו מעמידין בבית המערכה מפני דוחק העם כדי שלא יהיו קופצין לראות ונופלים לתוך המדורה, וצ"ע למה השמיטה הרמב"ם והפוסקים הרא"ש והמאירי, ויוצא לעזרת נשים וקורת שם אחר שיגיע השעיר למדבר וקריאת הפרשה יתבאר סדרי אח"כ:

א) סדר הקרבת שעיר של מוסף, ואילו ואיל העם, והקטרת אימורין של פר ושעיר הנשרפין, אם בבגדי בוץ קורא, קדש ידיו ורגליו, פשט ירד וטבל עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי זהב לבש וקדש ידיו ורגליו לאילו ואיל העם ואם קרא באיצטלית לבן משלו, דנמצא דכבר קדש ידיו ורגליו בפישוטו את בגדי הבוץ, ואינו צריך עתה קידוש קודם הטבילה, רק טבילה וקידוש ועשה אילו ואיל העם עכ"ל הרא"ש ז"ל, וזו הטבילה היא טבילה שלישית, דהטבילה ראשונה היתה לסדר התמיד והמוסף שנוהג בכל שנה שהיא בבגדי זהב, והטבילה השנית לכל סדר עבודת היום אשר בארנו בה עתה, ובטבילה זו השלישית מחלוקת היא בין הרמב"ם ושאר פוסקים מה היה עושה עכשיו, להרמב"ם מקריב עתה שעיר החטאת של מוסף היום ואילו ואיל העם, ומקריב אימורי פר ושעיר הנשרפין, ומקריב תמיד של בין הערבים, אבל לרש"י ז"ל ולהרמב"ן ז"ל התמיד של בין הערבים לחוד היתה קריבה אחר הוצאת כף ומחתה, (וכדברי הרמב"ם איתא בירושלמי ותוספתא), ולתוס' אימורי חטאת היו קריבין עם תמיד של בין הערבים, והרא"ש ז"ל נראה שהסכים שגם אימורי פר ושעיר היו קריבין עם תמיד של בין הערבים, וכן פר החטאת והכל אחר הוצאת כף ומחתה, נמצא דלהרא"ש לא עשה בטבילה זו כי אם אילו ואיל העם, ולהמאירי ז"ל עושה בטבילה זו שעיר החטאת של מוספין ואילו ואיל העם ומקטיר אימורי פר ושעיר, אבל לא תמיד של בין הערבים, ואח"כ מוציא כף ומחתה ואח"כ תמיד של בין הערבים, ואני אפרש על סדר הרמב"ם כי כן הסכים הגאון מהריעב"ץ ז"ל, ובסדר אתה כוננת יש לו דרך אחר, ודחקו בתוס' ובתוס' ישנים להעמיד דבריו שאינם לא כר"ע ולא כר' אליעזר, ועיין בלח"מ ובתוס' ישנים ד"ה יצא ועשה אילו כו':

והנה על סדר הרמב"ם יש כאן חטאת של שעיר החיצון ואילו ואיל העם, ונפרשם אחת אחת על הסדר, חטאת בודאי קודם כדפסק הרמב"ם (בפ"ט מתמידין ה"ו) וכן כאן הקדימו, וטעם הדבר מפני שנאמר אשר לחטאת ראשונה בנין אב לכל החטאות שהן קודמות לעולה הבא עמהן, והתוס' בפסחים (דף נ"ט) מפרשים שאינו אלא למצוה ולא לעכב, אבל הריטב"א ז"ל ס"ל (קידושין דף י"ג) דדוקא חטאת מצורע לא הוי לעיכובא, אבל שאר חטאות הוי אף לעיכובא כמו שכתב שם המשל"מ, ואף דאיתא שם ברמב"ם איברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהעולה כולו לאישים, כבר כתב הר"י קורקוס והובא בכ"מ שם, שישחוט החטאת ויקריב אותה לגמרי (אפי' אם האיברין) והתם דאיברי עולה קודמין היינו כשנשחטו שניהם ושני הדמים לפנינו, ואנו באים לדון איזה הדם יקדים, יזרוק של חטאת תחלה, ואחר שזרק שני הדמים, ואיברי שניהם לפנינו ואנו באים לדון על האיברים או מקדים של עולה מפני שכולה כליל עכ"ל, נמצא שגם הכא מקריב החטאת ומקטיר האימורין, ואח"כ שוחט את העולה, אכן כיון שיש כאן שתי עולות עולתו ועולת העם, מן הסברא היה לו להקדים את האיל המוספין כיון דהיא גמר עבודת המוספין, ועוד דשל צבור הוא, אבל גילה לנו קרא דיקדים עולתו לעולת העם, כמו דאיתא בתו"כ פ' אחרי מות וז"ל ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם, וכפר בעד ביתו ובעד העם עולתו קודמת לעולת העם וכפרתו קודמת לכפרת העם, נמצאת למד דמה"ת קודמת עולתו, מ"מ נ"ל כיון דלא שנה עליו הכתוב לעכב, וקי"ל כר' יהודה, ואפי' לר' נחמיה נמי בדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו בזה מה שעשה עשוי, א"כ בדיעבד אם הקדים אינו מעכב: